משלי יעקב כו

(כי מלת את הוראתה על דבוק המחובר והמקושר לא כן מלת עם כי הוראתה על דבוק הנפרד) כי נסיעתו איננה אך על אודות הסוחר למענו והוא טפל לו: הנמשל כי אברהם אבינו ע"ה אותו צוה המקום ב"ה שילך לארץ ישראל. ולוט הלך גם הוא ולמען לא יעלה על דעת אדם לומר כי גם לוט הי' חפץ לבוא לארץ ישראל. אך מפאת כן לא מצאה ידו די הפק זממו עד כי הלך אברהם ויקל עליו הדרך הלך גם הוא עמו ע"ז בא הכתוב ואמר וילך אותו לוט כלומר לא שהלך לדעת עצמו ורצונו לבא לא"י. אבל הליכותו הי' בעבור היותו את אברהם ונקשר אחריו. וזהו שביארו ז"ל וילך אברם כאשר דבר אליו ה' כלומר הוא הלך ע"פ דבר ה' ולוט הי' אך טפל לו כלומר אברהם לקחו אתו. וכמ"ש ויקח אברם את שרי אשתי ואת לוט בן אחיו

ויאמר אברהם הן לי לא נתת זרע וגו' ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וגו' כה יהי' זרעך. ילקוט' אמר אברהם נסתכלתי באצטגנונית שלי וראיתי שאין אני מוליד אמר לי' הקב"ה צא מאצטגנונית שלך מאותו כוכב שאתה רואה שאין אתה מוליד אני מראה לך שאתה מוליד והמאמר תמוה מאד. א' היכי אברהם אע"ה טעה באצטגנוניו הלא מכבר אמרו ז"ל אצטגנונית גדולה היתה בלבו של אברהם. ב' מ"ש מאותו כוכב שאתה רואה שאין אתה מוליד אני מראה לך שאתה מוליד כי גם אם נחליט שכוונו בזה על שידוד המערכת. בשגם הוראת הכוכב הוא עתה שלא יוליד. ישוב ויראה לו בו שיוליד. וע"ד שאמרו ז"ל (שבת קנ"ו) מאי דעתך דקאי צדק במערב מהפכינה ליה כו' א"כ הי' מהראוי שיאמר מאותו כוכב כו' אני אראה לך שאתה מוליד והי' מדבר מתמורת ושידוד הכוכב שיעשה עבורו. אבל מ"ש אני מראה לך מורה כי עתה הוא ית' מראה את אברהם ומגלה לו שהוא מוליד. ואברהם ראה בהיפך אתמה. ונקדים לזה דברי הנביא ישעי' לחזקי' המלך. (מלכים ב' כ') צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' ובדרוש (ברכות י') כי מת אתה בעה"ז כו' אמר לו אמאי א"ל משום דלא עסקת בפו"ר כו'. א"ל א"כ הב לי ברתך אפשר מהני זכותא דידי ודידך והוו לי בנין דמעלי. א"ל כבר נגזרה גזירה א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני כו' עד אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים ואשא משלי ואומר

(יט) משל כפרי א' הי' לו כלי כסף וכלי זהב ותכשיטים הרבה מאד. והי' ירא ופחד עליהם להניחם אותו בביתו ויתנם לרעהו אשר לו בעיר הקרובה אליו. למען יהיו שמורים אתו כמוסים בסתר אהלו ויקר מקרה כי באו גגבים שודדי לילה ויוצאיו משם כל כספו וזהבו וסגולתו יהי' בבקר שלח העירוני הלז שליח מיוחד להכפרני להגיד לו מקרהו ויהי בשמעו את הדבר הרע הזה זירז אנשיו אשר אתו וירק את חניכיו לשלח אותם על הדרכים אלה מפה ואלה מפה לחפש אחר הגנבים אולי ימצאו הגניבה השליח בראותו זאת ענה ואמר לדעתי הרפו והניחו ידכם מזה למה זה לריק תעמולו נפשכם להפסיד גם הכסף הנמצא אתכם אמר לו הכפרני הלא תגיד למה באת הלום. ויאמר הנה רעיך העירני שלחני להודיעך אודות הגניבה. אז ענהו הכפרני אך עתה בינה אמריך והשמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך כי הנה למה זה חלץ חושים