משלי יעקב רסח

שהוא רק לפנים אבל לומר הדבר להקב"ה לא הרהיב בנפשו עוז מה עשה בא גם הוא לפני הקב"ה בפנים של כעס ואם יאמר לו הקב"ה שהוא מזויף יאמר לו שלי כמו שלך. וזהו מיד וידבר ה' אל משה פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו פי' שהתחילו שניהם לדבר האמת. וזהו א"ל הקב"ה כשם שאני הסברתי לך פנים פי' שלא כעסתי באמת אלא לפנים כך אתה לא תכעוס רק לפנים כדי להפחידם ואך אחר שיתחרטו החזר האהל למקומו והבן

ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. כבר התעוררו ז"ל על מאמר זה (ברכות ל"ג ב') אטו יראה מלתא זוטרתא היא. אמנם ע"ד הפשט נקדים מאמר (משלי ב') בני אם תקח אמרי וגו' להקשיב לחכמה אזניך תטה לבך לתבונה כי אם לבינה תקרא וגו' אז תבין יראת ה' וגו' ותכלית כוונת הדברים עם מה שמצאנו מדברי חז"ל (סוכה מ"ו) שלא כמדת בו"ד מדת הקב"ה מדת בו"ד כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק. וזהו מאמר חסיד ע"ה (תהלי' כ"ז) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש כי השואל ומבקש מחבירו מאכל טוב וערב הלא לא יבקש רק קודם שיתן לו אבל אחר אשר האכילו לשובע נפשו אין לו לבקש עוד כמשפט מדת בו"ד כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק. אמנם התשוקה לתורה ומצות הנה אחר הלימוד תהי' התשוקה עוד עודפת על אשר הי' מתחלה. וזהו אחת שאלתי מאת ה' אשר אח"כ אותה אבקש בבקשה יתירה על שאלתי הא' ומהו שבתי בבית ה' וגו'. וכמאמר הנז' אז תבין יראת ה' וגו'

(שסה) משל לא' שחלה בנו כמה ימים והי' מתיאש ממנו כי לא בא אל פיו כל מאומ' במשך הימים האלה ואין חיים לאדם בלא אכיל' בא רופא מומחה לתת לו רפואו' והי' מפציר בו מאד שיקח מהם אל פיו. ויהי בהביאו אליו רפואו' יום יום ומפצירו שיקח מהם אמ' אליו הנע' דע כי לא אקח מידך כל מאומה והרופא מפציר בו ואומר קח נא מידי אך הפעם הזאת ולא אתן לך עוד ויאמר אליו הנער השבעה לי שלא להפציר בי עוד לא אתה ולא איש אחר שאקח מהם דבר אז אקח מידך עתה הסם הזה. ונשבע לו הרופא על הדבר הזה וקבל הרפוא' לפיו. ויאמר הרופ' אל אבי הנער עתה אני מבטיחך כי ישיג בנך רפואה שלימה ויחי' מחולי זה. ויאמר לו האב ומה תנחמני הבל אם אנחנו נשבענו לו שלא להפצי' בו לאכול דבר וא"כ הלא בהכרח ימות ברעב. ויען הרופ' ויאמר עד היום היינו מוכרחי' להפציר בו שיקח לפיו לאכול כי כן משפט החול' כל אוכל תתעב נפשו. וכדי להשאירו בחיים שלא ימות ברעב הי' ההכרח להתאמץ עליו עד אשר יכניס דבר מה לתוך פיו. אמנ' עתה כי ישוב לאיתנו אין לך מהצורך עוד להפציר בו רק בהיפך הוא יפציר בך ויצעק הב הב יאכל ולא ישבע. הנמשל בראותו ית' את ישראל שאין בהם יראת שמים הוא מעוררם ע"י עבדיו הנביאים השכם ושלוח ומבקש מהם שיתנו לב אל המסלה דרך החיים והטוב. אמנם כאשר ישראל במצב הבריאו' אז אין מהצורך להעיר אות' ולבקש מהם דבר כי הלא אז הדבר בהיפך המה מעצמ' מבקשי' ושוחרים לתת ולהוסיף להם חכמה ודעת קדושים. וזהו ועתה ישראל מה ה' אלקיך