משלי יעקב רסז

להטיב לבניהם ואינו יכול יהי' לבעלה רק אמר למשה הרף ממני ותשמידם כו' ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו ותתקיים השבועה במשה בחירו. לכן שבר את הלוחו' למען גם בידו יהי' עון אשר חטא. ועל ישראל אמרו ז"ל לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא כדי להורו' תשובה לרבים. ומעתה אם לא ימחול להם בע"כ אין מועיל תשובה לרבים. א"כ חטא של צדיק שהוא ג"כ חטא הרבים כי ממנו יראו וכן יעשו ג"כ אין מועיל לו תשובה. ע"כ יפה אמר אם אתה מוחל להם מחול גם לי

(שסג) המשל בזה למלך היה לו ב' שרים א' ממונה על אוצר מטבעות של נחושת. והשני ממונה על אוצר של אבנים טובו' ויפשע הראשון בשמירתו ונגנב רוב האוצר והמלך כעס עליו ויתנהו בבית האסורי' ויקרא את השני ויאמר לו דע כי אתה תהי' ממונה גם על המטבעו' והשר ההוא בהיותו אוהב גדול לרעהו השר הא'. אמר אל המלך לא אכחד מאדוני כי גם מאוצרי נאבד אבן אחת קטנה אשר עם קטנותה הוא יקר יותר מכל האוצר של המטבעו' אשר אל השר א'. א"כ דואג אנכי אם אתה מעניש את חבירי על פשעו כן תחייב גם אותי. לכן אבקש עשה עמדי כחסדך מחול נא גם לי גם לו ואל ישים אדוני דבר בעבדו וכוונתו היתה בהשכל מאד. כי להוריד שניהם זאת ידע כי המלך לא יעשה זאת כי ידע שלא ימצא ממונים אחרים נאמנים כמו אלה. וא"כ יהי' מוכרח למחול לשניהם. הנמשל כבר מובן כי הנה הוא ית' אמר ואעשה אותך לגוי גדול. אמר משה עתה אחר אשר גם אני חטאתי הן אם תשא חטאתם הן אם אין לכל הפנים מחני נא מספרך אשר כתבת לעשו' אותי לגוי גדול כי ממ"נ אם תמחול להם יהיו המה הגוי גדול ואם לא תמחול להם גם לי לא תמחול ואת מי תעשה לגוי גדול

במדרש (פרשתנו) מן הלוחו' שניות ריצה משה את הקב"ה לישראל מה עשה עלה לו אצל הקב"ה כו' ועשה עצמו כאלו כעס על ישראל מנין שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו' ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וגו' כיון שראה הקב"ה כך אמר לו משה שתי הפנים בכעס אני ואתה כועסים עליהם מיד ודבר ה' אל משה פא"פ. וראוי להמתיק הדבר כי יפלא מאד איך עשה משה א"ע לפני הקב"ה כאלו הוא כועס הלא לפניו נגלו כל תעלומות גם מאמר מיד דבר ה' עם משה פא"פ. גם מאמר הגמרא (ברכות ס"ג ב') אר"י א"ל הקב"ה למשה כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים לישראל והחזר האהל למקומו. ונבין הדברים ע"ד מליצה

(שסד) משל למלך נתן אל עבדו כלי כסף במתנה והי' כסף מזויף מה עשה העבד כי לא מלאו לבו לומר למלך שהוא מזויף התחכם ואמר אל המלך אין רצוני לקחת חנם רק מכור אותם לי בכסף מלא וילך והביא דנרי זהב כמספר סכום הכלי ושוי' והי' בין הדינרים דינר א' שהוא מזויף א''ל המלך הרי מזויף הוא השיב ואמר חי נפשי אדוני המלך כי הדינר ממש כמו הכלי. הנמשל כי כבר ידענו כי מעולם אין הקב"ה כועס על ישראל כמאמר (איכ' ב') הי' ה' כאויב ולא אויב ופה עשה הקב"ה פנים של זעם ומשה ידע והבין האמת שהוא