משלי יעקב רנז

בנך בימים ההם ודאי רק מידך הוא. גם כי לא תגלה זאת לעיני אנשים. עכ"ז הדבר מובן כי מאין הוא חי. לכן כל עוד אשר ארוחת שלחנו לפניו הוא יושב שמה וסובל עלבונו. עתה השב נא ידך אל חיקך ולא תשלח לו מהיום דבר על פרנסה וכאשר לא ימצא מחית ידו בהכרח יכניע לבבו הערל ויבוא אליך ויפייס אותך להשיבו על שלחנך. הנמשל כי בעת החורבן גבר המה"ד עלינו עד שנתקיים בנו מאמר (ירמי' ט''ו) שלח מעל פני ויצאו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואבינו שבשמים הלא רחמיו מריבי' ובכל צרותינו לו צר ובהכרח גם היום הוא מכלכל אותנו שלא נמות ברעב ח"ו גם אם לא בסבות קרובות. אמנם בראותנו כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב עניים ואביונים מבקשים לחם ואין. אין זאת כי אם געגועים של אבינו עלינו כמאמר (ברכות ג') מה לו לאב שהגלה את בניו ושיבוא הקב"ה ויפייס אותנו אחר המעשים ואחר הנאצות הגדולות אשר עשינו לפניו זה ענין בלתי נאות. לכן אין עצה אחרת רק זאת שהוא פוסק מלשלוח לנו מחיתנו למען נתעורר אנחנו לקום לבוא אל מלכנו ית' להתחנן לו להשיבנו אל מעון קדשו. וזהו בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו' ודאי יש לו ית' געגועים גדולים על בנו ושבת עד ה' אלהיך והבן

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו. והמאמר נפלא. כי אם כל העם זכו לראות כבודו ית' א"כ מה בקש מרע"ה הראני נא את כבודך. אמנם אמתת הענין בזה כי גם מה שנא' באצילי בני ישראל (שמות כ"ד) ויחזו את האלהים גם מאמר ראתה שפחה על הים כו' לא שהם ראו בעיניהם מהות כבודו ית' כי כבר נאמר כי לא יראני האדם וחי היינו המלאך שנקרא חי גם כן לא יוכל לראות את כבודו ית' (עי' רמב"ן) אבל הפירוש בזה

(שן) משל ע"ד א' יש בידו חפץ וחבירו טוען שהוא שלו. וזה מראה לו לפניו את החפץ לברר לו שאינו שלו. דרכו ומנהגו שלא להראו' לפניו כל החפץ כ"א אפס קצהו מה שיספיק לו להכיר דבר אמת שאינו שלו. הנמשל זהו אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו כלומר את זאת ראו והשיגו כי הוא ית' הוא מה שא"א להשיגו וזאת היא ההשגה הנפלאה שאנחנו מחכים עלי' לעתיד כמ"ש השל"ה הק' בפי' התפלה שלו על מאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו וגו' אז יפתחו מעיני החכמה ויהי' מושג להם מהותו ית' שא"א להשיגו כמאמר תכלית מה שנדע הוא מה שלא נדע עכ"ל. השיעור הנפלא הזה מן גבול ההשגה הזאת השיגו במעמד הנבחר ולא יותר והבן היטב

קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו וגו' וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר ה' אלי וגו' הטיבו כל אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי וגו' כל הימים. וראוי להבין מאמר כל אשר דברו מה הורה בזה. גם במאמר מי יתן והי' לבבם זה להם מה הוראתו במלת זה. אבל דע

(שנא) למשל כי הנה האדם צריך לב' דברים א' דעה טובה וישרה. למען דעת איזה דרך ישרה שיברור לו. ב' הרצון שיאבה לשמוע או דברי מורו ומלמדו כי אם לא יאבה לו ולא ישמע אליו מה תועיל אליו הידיעה אשר יודיעהו המורה ואח"כ יצטרך המורה שתמצאנה בו ב' מעלות א' שיהי' חכם ויודע