משלי יעקב רנו

ואינו לומד ע"מ לעשות ומתוך כך תתעלם ממנה עד שישכחנה. לכן מורידין אותו מגדולתו. שנא' כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי כי אינו עובד כראוי: בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך

(שמז) המשל בזה ע"ד מה שאנחנו רואים בהמוכרים פירות בשוק. יש להם מדות ידועות אל תפוחים ואל אגוזים מדה אחרת ומשפט המוכר הזה בפנות ערב ונשאר לו מעט מכל מין אז כולל כלם יחד אל כלי א' ומוכר אל תינוק הבא תחלה בזול כדי להריק הכלים. הנמשל כבר ידענו כי הקב"ה יודע עתיו ורגעיו עד כי יש זמן לכל צרה וצרה כמאמר (קהלת ג') לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים וכאמרם ז"ל (שבת קמ"ה ב') ולא עוד אלא שמטריחים אותי לידע איזה גזירה כו'. ולכן מבשר לנו מרע"ה בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה כלומר בראותך כי הצרות באות מעורבות כלולות ומשותפות אז תדע ושבת עד ה' אלהיך. וזהו באחרית הימים כלומר אז כביכול הקב"ה מריק הכלים. אז ושבת וגו'

(שמח) משל לסוחר גדול הי' לו ב' משולחים א' הי' נוסע ללייפציג לקנות משם סחורה וא' שהי' נוסע עם הסחורות למכור בעירות ומעולם לא ראו המשולחים זא"ז והי' זה מביא סחורות רעות. והי' קשה על המשולח הב' למכרם ולהוכיחו על פניו לא הי' יכול כי לא השיגו כל הימים פעם פגעו זב"ז התחיל להוכיחו על שהוא בוחר סחורות פחותות כאלה והוציא אותם מאמתחתו והניחם לפניו לאמר אי' עיניך והבחנתך איך לקחת סחורות כאלה אל ידך. הנמשל כי אם הי' האדם מעלה על לבו הצרות העוברות עליו באמצע השנה אשר כלם בא לידו ביום ר"ה ודאי הי' ירא וחרד על נפשו והי' נותן לב להתבונן על הימים הבאים רק השכחה עולה ביניהם היינו בין יום הדין ובין הזמן שנתקיים הדין. אבל אם יקרה מעשה הדין וקיומו באחרית השנה הלא הוא ממש כמו המשולחים הנ"ל שפגעו זא"ז פא"פ

עוד ביאור ע"ז כי משרע"ה מסר סימן לישראל על זמן שיצעקו אל ה' לכלכלם לחם רעבונם ולא ישיגו מבוקשם ויבואו עי"כ להרהר ח"ו אחר מדותיו של הקב"ה כי הלא הוא שומע תפלת כל פה. ע"ז בא ואמר בצר לך וגו' ושבת וגו'

(שמט) המשל בזה ע"ד שר גדול שבנו חטא עליו חטאה גדולה ומפני ההכרח גרש אותו מביתו אל ארץ אחרת למרחקים. ויען כי רחמי האב גדולים מאד על בנו באיזה פנים שיהי' הי' האב שולח ביודעים ובלא יודעים מתן בסתר כדי שלא ימות ברעב ככה הי' שולח לו בכל שבוע ובכל חודש. ויהי כי ארכו הימים והשר הולך בפנים זועפות כי נעצב על בנו ולכתוב אליו שיבוא אל ביתו אין זה מדרך הכבוד איך אחר מעשים מגונים שעשה לו בנו ילך עוד ויפייסו והי' הולך במר לבו ונאכל חצי בשרו. ויקרב אליו שר א' מהשרים היושבים לפניו ויאמר לו אדוני אני מכיר בך ואני יודע את אשר בנפשך כי יש לך געגועים על בנך. ולכתוב אליו אגרת אין זה נאות לכבודך אבל שמע נא איעצך. והנער יבוא מעצמו גם אם לא תכתוב אליו דבר. לאמר הלא נפשי יודעת מאד כי פרנסת בנך