משלי יעקב רנה

בו אולי אתה צריך כלי גם היום ויתן לו כלי א' ולמחר הביא לו שנים ויהי היום ויבוא אליו ויאמר השאילני נא מנורת כסף שלך הגדולה כי זבח משפחה היום בביתי ויתן לו בשמחה רבה כי הלא יחזיר לו ב' מנורות ולמחר תבע אותו את המנורה. ויען דע אחי כי מתה המנורה. וזה צועק ולועג וכי מי שמע כזאת אשר המנורה תמות. ויאמר לו מי שמע או מי ראה אשר הקערה תלד. ואחר כי אתה האמנת לקול אות הראשון צריך אתה להאמין לקול אות האחרון כי המנורה מתה. הנמשל כי המוסיף במצוה אומר כי המצוה הרה וילדה. ואח"כ כאשר תבוא לידו מצוה גדולה ויקרה תחבולות יעש' ויאמר כי מתה ואין זה זר אצלו. לכן הזהיר הכתוב ואומר לא תוסיפו על הדבר כו' מדאגה ולא תגרעו ממנו

כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וגו'. מדרש כשהי' ישראל במצרים בשעבוד הי' הקב"ה אומר קרוביהן אני שנא' (תהלים קמ"ח) לבני ישראל עם קרובו בו"ד אם יש לו קרוב עני הוא עושה עצמו עיקר ואותו טפל מה הוא אומר פלוני מתקרב לי אבל הקב"ה עושה ישראל עיקר אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן אלא אשר לו אלקים קרובים אליו. דע כי יותר טוב הי' שאנחנו נהי' קרובים אל ה' לעלות אליו להדבק בו ית'. אבל אנחנו עם דלות מעמדנו אנו רחוקים מלעלות אליו ית' רק עכ"ז היא תפארת גדולה וצפירת תפארה לישראל כי מי זכה גם לזאת ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו

(שמה) משל ממש ע"ד א' הי' חשוב מאוד בחצר המלך לימים נפל למשכב והי' המלך בא אצלו לבקרו א"ל א' מהשרים אשריך שזכית בכך שהמלך הולך לביתך א"ל שוטה והלא טוב מזה הי' לי אלו הייתי בריא והייתי אני בא אל המלך לא שאהי' חולה והמלך יבוא אלי. הנמשל זהו מאמר דהע"ה הנ"ל אמת כי הודו על ארץ ושמים בב' המקומות כפי התחלפות מצד ישראל ובחינתם. עכ"ז הבטיח על העתיד וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל שהם יהיו עם קרובו כי יתבררו ויתלבנו כמו אדה"ר קודם החטא ויהי' קרובים אל ה'

פן תשכח את הדברים וגו'. גמ' (יומא ל"ח ב') השוכח דבר א' ממשנתו מורידין אותו מגדולתו שנא' (הושע ד') כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי. וראוי לבאר איך תלה השכחה במואס הדעת. הדמיון בזה

(שמו) משל לאדם שלקח אצלו בעל מלאכה יקרה והזמין לפניו כל כלי יוצר למלאכ' זאת ונתן לו בית מיוחד לעשו' מלאכתו שמה והשכר יהי' לחצאין פעם נאבדה ממנו כלי א' מכלי המלאכה וכאשר נודע הדבר לבעה"ב התרגז ואמר לו צא מביתי ויאמר לו הבע"מ מה חרי אף הגדול הזה על הכלי הנאב' אני אשל' את דמי' השיב הבע"ב ואמר נבל לא על הכלי חרה אפי כ"כ כ"א בעבור כי עתה ידעתי כי תתעצל בדבר המלאכה ואינך עוסק בה בתמידות כי אם היית עוסק בה בתמידות היו כלי המלאכה עוברים וחולפים על ידך תמיד ולא היו נעלמים ממך זמן שיכלו להאבד מכל וכל. הנמשל מובן מאליו כי השכחה היא אות ומופת על השוכח כי הוא מואס בתורה ובדעת קדושים ואינו