משלי יעקב רנא

(ישעי' ס"ה) והי' טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע. מהראוי להתבונן הלא זה מביא ראי' מן המקרא כי לא כל כך מהרה האדם נענה בתפלתו. וזה מביא ראי' ג"כ מן המקרא שערי תפלה אינם ננעלים לעולם כו'. אמנם פשר הדברים נראה לדעתי כי שניהם אמת כי יש אדם שנענה מיד ויש שלא ישיג מענה רק אחר ימים כבירים. והסבה בזה מבוארת מאד במאמר הזה עצמו והי' טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים וגו' אשר אין ביאור למאמר עוד כו'. ונבין עפ"י מליצה

(שלז) משל לרופא אשר יש בעירו עשיר נכבד ונותן לו שכרו כו"כ לשנה ע"מ שיבוא בכל יום לבקר את ב"ב וכל תושבי העיר אינם נותני' לו כל מאומה בלתי בעת צרכם אליו אז יתנו לו בעד טרחתו אבל הרופא גם הוא חכם כי כאשר יקראוהו אל חולה יתעסק עמו כמתלהלה לא יתן לו מיד את הסמי' העליוני' לרפאותו כי א"כ לא יהי' לו עוד מה לעשות עמו לכן יעשה בערמה למען יקראו אותו גם ביום מחר בשלישי וברביעי אמנם כאשר יקרה מקרה חולי אל אותו שנתן לו שכרו שנה שנה הנה עם האיש הזה מה לו להתעכב הלא בין כך ובין כך הוא נותן לו שכרו בתמידות א"כ יותר נכון לפניו לתת לו מן הסמים היותר מועילים לרפאות אותו מהרה. הנמשל כי אותו שהוא רחוק מאת ה' לא יקרא ולא יתפלל מאומה כי סומך עצמו על כחו ועוצם ידו ומשתדל בהשגת מחסורו בכל התחבולות אשר תמצא ידו בלתי בראותו כי כלתה אליו הרעה ותקצר נפשו בעמל הטבע אז יתעורר ויתפלל לבקש רחמי שמים וגם הקב"ה כביכול יתעכב מלתת לו מענה כי אם יתן לו מיד לא מהרה יתעורר עוד להתפלל לכן יותר טוב להתמהמה למען יתפלל ויתפלל עוד גם ביום מחר. לא כן מדת הצדיקים שהם קוראים להקב"ה על כל מחסוריהם ואין להם דרך אחר להבטיח נפשם להשיג גם דבר קל מן הקלים אם לא ע"י התפלה וגם הקב"ה מתאוה לתפלתן וקוראים אל ה' בכל עת ובכל שעה עליה' נאמר (תהלי' פ"ו) חנני ה' כלומר והושיעני מיד והטעם כי אליך אקרא כל היום וא"כ הלא בין כך ובין כך אשקוד על דלתיך לבוא להתפלל לפניך כל היום תמיד. וזהו טרם יקראו ואני אענה הטעם כי עוד הם מדברים ואני אשמע כי גם על קטנה שבקטנות יקראו אל אלקים עליון א"כ למה יתעכב וימתין על תפלתן

עוד בביאור מאמר חנני ה' כי אליך אקרא כל היום. כי הנה המקונן ע"ה (איכה ב') אמר איכה יעיב באפו ה' את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו

(שלח) משל ע"ז כי הנה האב המכה את בנו ומיסרו מסבת אהבתו אותו יראה ויבחין איך להכותו וישמור א"ע שלא יעשה לו נזק באחד מאבריו ח"ו לא כן כאשר יכהו מסבת הכעס כי תבער כאש חמתו אז לא יתן עוד עינו ולבו איך ליסרהו אבל יניף ידו עליו ויכהו במקל חובלים בכל מקום שיזדמן גם אם ינקר עין ימינו או יעשה בו שבר יד או שבר רגל. וההבדל ביניהם כי המכה מסבת האהבה הוא לא יכה בלילה באישון חשך ואפלה כי הלא יפחד