משלי יעקב רמט

(שלג) משל בזה ע"ד עשיר גדול היה לו בן יחיד בער וחסר לב. והבין האב כי לא לו יהיה כל ההון עתק ההוא כי הוא יפסיד את הכל. מה עשה לקח כל הכסף וזהב שהיה לו והניחם בארגז א' ותחתיהם הציע כתבי מליצו' הרבה ובקשות הראוי לאיש הולך נודד ללחם אי' לאמר הלא בני יקח כסדר ואחר אשר יכלה את הכל עכ"פ יהיה לו המכתבים האלה לעזר ולסעד בכל מקום בואו לחוס ולחמול עליו: הנמשל אחר כל הכנות שהכין לנו ית' כמו המקדש וכל כליו ותורת כהנים וכל השייך להלכות ארץ ישראל עכ"ז ידע הקב"ה כי הבית סופו להיות חרב וישראל יגלו מאדמתם ויהיו נשארי' דלים ורקים מכל המון הטובו' אשר היו בימים הראשונים ולא ישאר לנו כ"א התפלה והתחנה מאת ה' לעשו' עמנו חמלה וחנינה של חנם נתן בלב דהע"ה ואל לב אחוזת מרעיו לסדר לנו תפלו' ובקשות אשר מהם נתפרנס עתה בימי החורבן. וזהו אלקי אקרא יומם ולא תענה כלומר בעת אשר אני קורא לאלקי עוד אין מהצורך לתת לי מענה על התפלות כי עוד היום יאיר ואין השעה צריכה לכך אבל ולילה ולא דומי' לי כאשר תבוא חשכת לילה וצרת החורבן אז ולא דומיה לי כמאמר כל מי שאומרי' שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר. ואז לא יתנו לי דומי' כי יתפללו כל היום תמיד התפלו' אשר הכין לפניהם וזהו ה' אלקי ישועתי יום צעקתי כלומר ערכתי שועתי בלא צרה כי עתה אני בשלוה שנמשלה ליום. אבל אח"כ בלילה נגדך

והנה מהמאמרים האלה נראה כי אנחנו תמהים עליו ית' לאמר מדוע תמיד לא יחשו המזכירים את ה' ואנחנו מתפללים אליו ית' בקביעות יומם ולילה ואין תפלותינו נשמעות והקב"ה אמר בהיפך (ישעי' מ"ו) מדוע באתי ואין איש וגו'. אבל דע כי זה ממש

(שלד) משל ע"ד אב ובנו הלכו בדרך ובאו אל יער גדול ונאבדו זה מזה ושניהם מבקשים זא"ז משפטם כך הוא אם שניהם הולכים על דרך סלולה ודאי יפגעו זב"ז ואם הלכו שניהם בלא דרך ג"כ אפשר שימצאו זא"ז לא כן אם זה הולך על דרך זה וזה הולך על דרך אחרת גם כי יהיו הולכים כן ימים רבים לא ימצא א' את השני. הנמשל מבוא' (ישעי' נ"ט) דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם (ירמי' נ') ציון ישאלו דרך הנה פניהם כלומר אם אנחנו הי' פנינו וכל בקשתנו על ציון וירושלים היינו פוגעים עם בקשות ה' ית' כי גם הוא ית' מבקש זאת אבל אם אנחנו מתפללים רק על המזון ועל המחי' והקב"ה מתפלל שנשוב לעשות רצונו. א"כ אנחנו דומים להאב עם בנו הנ"ל שמבקשים זא"ז על ב' דרכים ולא קרב זא"ז כל הלילה

ומעתה יפה התחיל דהע"ה במאמר יענך ה' וגו' אשר לכאורה הוא כמתחי' באמצע דבר כי ראוי הי' לומר כאשר תתפלל אל ה' יענה אותך ביום צרתך. לכן ביארו ז"ל שזה הי' תנאי בפי יאע"ה בהתפללו לפני אלקיו וכל תפלתו לא היתה בעבורו רק בעבורך התחנן ואמר יענך ה' שיתן המענה אליך לא לו. כמאמר הנז' אקרא ולא תענה כי מאין הצורך לזה. וזהו יענך ה' ביום צרה והכוונה בזה לאמר גם כי אין דרך להמתפללים שיהי' נענים מיד כמבואר