משלי יעקב כד

העשיר הלז ועמדה על פתח ביתו. הכיר בה שהיא מינקת. אמר רצונך להניק בני משך זמן הצורך אמרה הן אם תתן שכרי. העשיר ענה עזות לאמר היעלה עוד על לבך קחת המשכורת מאתי הביטי נא וראי מה לקטת היום גם תמול היש בו להשביע נפשך העיפה. ועמדי מה תעשה כי תשבי שאנן בביתי ותאכלי מכל כאחד אוכלי שלחני ותשכב במטה מוצעת כאחת השרות. תדע כי לא אאספך הביתה כי אם בשתפייסני עוד לתת לי איזה סך מכיסך. השיבה אמרי' כנים דבריך כנים. אבל מה אתן לך ומאומה אין בידי. אמר אם תתן ערבון. ותורד שקה מעלי' ותוציא אחת השמלות מבגדי' החמודות אשר אתה לשבת ויו"ט ותתן לו ותהי לו למינקת. לימים נחלה הילד וישאל לרופאים על מהות מחלתו. אמרו כי חלב המינקת כבד ממנו מהכיל. וזאת העצה למנוע ממנה כל חלקה טובה כל מאכל דשן כמו בשר חמאה וחלב. יין ושכר לא תביא לתוך פי'. וגם להאכילה איזהו מהסמים העלולים להקל חלבה. ויהי' הילד בריא וחזק ויעש כן. ואז מצאה המינקת את לבה לשאול על ערבונה. להשיבו אלי' באמרה הלה מכבר עצור עצרו על ידי מהתענג ומרוך בשמניכם. וארוחתי קטן ודל כמשפט העניים

הנמשל הוא כי כל ברואי מטה נתנו חלקיהם להאדם למען אשר על ידו יזכו גם המה. ועל ידו ישיגו שפעתם וברכתם כאשר הארכנו למעלה. וכמו אז כן עתה בצלו הם חיים וקיימים. לא כן האדמה אשר אררה ה' ית' עבור האדם מטעם המבואר למעלה מני אז שורת הדין הוא שיחזור האדם וישיב לאדמתו לתת לה בחזרה עכ"פ קומץ עפרה שנברא ממנה. וזה מ"ש ית' עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת. וזהו שביארו במדרש. קומץ עפר אשר נבראת ממנה לא גזולה הוא בידך כלומר אחר שאיננה משגת מאתך הטוב והתועלת. אבל עוד קללת אלקים בא עלי' מסיבתך למנעה מתת ברכתה שחפצה. ע"כ קומץ עפרה גזולה בידך

פרשת נח

ויחל נח איש אדמה ויטע כרם. מדרש נתחלל ונעשה חולין. למה ויטע כרם. לא הי' לו ליטע דבר של תקלה כו' אלא ויטע כרם. אר"ח ב"א בו ביום נטע בו ביום שתה. בו ביום נתבזה ונקדים עוד מאמרם ז"ל (מדרש בראשית) ויברך אלקים את יום השביעי. כתיב ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ברכת ה' הי' תעשיר. זה יום השבת ולא יוסיף עצב עמה. זה האבל ויתבאר הענין

(יז) משל אחד הי' בדרך פגע בצדיק א' אשר ידע בו כי את אשר מברך יבורך. אמר לו רבי ברכני אמר לו יהי רצון שהעסק הראשון שתתחיל לעסוק בבואך לביתך יהי מבורך ומוצלח. מה עשה זה גמר אומר בלבו אלך לביתי ואקח צרור כספי למנותם ובהם תחול הברכה שברכני הרב. ויהי כבואו לביתו אמר לאשתו מהרי ותני לי צרור הכסף. והיא לאשר לא ידעה מה ברצונו