משלי יעקב רלח

לאברהם ויצחק אצל פרעה ואבימלך וליוסף במצרים למען אשר נחמוד גם אנחנו ללכת בדרכים ההם להשיג ג"כ הצלחות כאלה. וכן הכין לפנינו כמה מיני סמי' לאמר חלילה פן יקרה את א' ח"ו מקרה שיתאוה לעשות את אשר עשה קרח ואת אשר עשה זמרי יש לפניו להביט ולהתבונן בעונש המר אשר הגיע עליהם ועי"ז ידע להזהר. וזהו כשם שהקב"ה מתעסק לספר שבחן של צדיקים לפרסמן בעולם כך מתעסק לספר בגנותן של רשעים לפרסמן בעולם אבל ההבדל ביניהם ביאר ואמר. ועליהם נאמר זכר צדיק לברכה פי' במקום שהוא מזכיר את הצדיק הלא הוא חפץ בברכה לאמר אכול בני דבש כי מתוק ויערב לך ויבושם לך עשה גם אתה כמעשה שעשה הוא ותזכה ג"כ להצלחה זאת. אבל ושם רשעים טוב שירקב כי למה תהי' חולה ותצטרך לקבל רפואות ר"ל לקבל מוסר ממקרי הרשעים ופורעניותיהם. [ובזה תקנו ז"ל דקדוק גדול במקרא זה כי ראוי הי' לכתוב דבר והפכו זכר צדיק לבררה ושם רשעים לקללה] זהו ממש זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' והי' בהניח וגו' תמחה את זכר עמלק וגו' כלומר תהי' בריא אולם בעבודת ה' עד שלא תצטרך להעלות אותו על זכרונך מה קרה אותו בעבור רוע מעשיו (ר"ל תמחה את זכר שלא תצטרך לזכור)

ביום השמיני עצרת תהי' לכם. מדרש (ישעי' כ"ו) יספת לגוי ד' יספת לגוי נכבדת אמרו ישראל לפני הקב"ה עליך ליתן לנו את המועדים ועלינו להיות מקריבים לפניך ומכבדים אותך

(שטז) המשל בזה לאב נותן מתנות לבניו אחד מקבלם וגונז אותם להיות לו למשמרת וא' קבל המתנות מיד אביו והולך ומשחק בקוביא והפסיד כל המתנות שנתן לו אביו ודאי אין מהראוי אל האב שיתן לו מתנות אחרות תחתיהן אחר אשר לא לו יהי' כי דרכו לילך ולהזיק ולהפסיד. והמשחק עם הנער הזה הלא הוא אין לו קורבה עם אביו שתשאר טובתו אצלו ועוד גם זאת כי הבן אשר טובת אביו בידו שמורה וערוכה הוא יעורר כל חפצי לבבו להחזיק טובה לאביו על שהטיב עמו ונתן לו מתנות יקרות כאלה. אבל הנבל הזה על מה ולמה יבוא להחזיק טובה לאביו אם הטובות כבר אבודים ממנו. הנמשל כן אנחנו כאשר יוסיף הקב"ה מתנה טובה עלינו כמו מועדי ה' מקראי קודש אנחנו שמחים מאד בעבודת היום הנכבד והטובה היא נשארת שמורה וערוכה בידינו ואין אל אחרים ממנה כל מאומה. לא כן הזולת כי הוא מרבה לא לו היינו ישתה וישכר ויעלה שכר לאחריה והוא ישתכר בו הרבה יותר ממה שהכניס אל תוך פיו. וזה שהכפיל ואמר יספת לגוי ד' כלומר לו לעצמו. ולכן נכבדת כי ראוי אלינו להודות לך על טובותיך ולברך את שמך על הברכה אשר השגנו אבל רחקת כל קצוי ארץ

מדרש את קרבני לחמי לאשי. אם תאמר שיש לפני אכילה ושתיה. למד ממשה ראה מה כתיב בו ויהי' שם עם ד' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל וגו'. ובגמ' (ב"מ פ"ו ב') לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם וכו'. רבים מחכמי לב מתפלאים למה לא הוכיחו זאת ממה שלא הי' ישן כל הזמן ההוא אשר על השינה אמרו (נדרי' ט"ו