משלי יעקב רלו

עשו לו הראשונים כי הראשונים היו דוחין החוב מזמן לזמן אחר אבל החוב נשאר חוב לא כן האוהב הזה לא דחה אותו לזמן אחר רק שילם מכיסו ויקרע השט"ח עד אשר לא ישמע עוד קול נוגש מעתה. הנמשל במעשה העגל בא מדה"ד ליגוש אותם ובא מרע"ה ודחה אותו ומה נאמר שם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו היינו כי מנע נגישת החוב מעליהם אבל נאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם וגו'. ונדחה החוב לזמן אחר כי נאמר ואולם חי אני וגו' אם יראה איש באנשים האלה וגו' לא כן פנחס כי סילק את החוב מכל וכל. וחוץ לדרכנו נראה עוד בביאור מאמר זה

(שיג) למשל נער א' משרת אצל עשיר רק בעבור ארוחת שלחנו וישרתהו בכל כחו ימי' רבי' פעם עסק העשיר בסעוד' פורים ויאכלו וישתו והטיבו לבם ויבא סוחר גדול ויבקש מאתו למכור לו כמה מיני סחורות אשר בחנותו וידחהו העשיר ויאמר לו לך ושוב ומחר אתן לך כי עתה עת משתה ושמחה. והנער קם מעל השלחן ויאמר אל העשיר אני אלך ואביא אליו את הסחורות אשר מבקש ותן לי המפתחות מן החנות אמר לו העשיר ולמה תשבית לך סעודתך ויאמר יהי' מה שיהי' והנער רץ והביא סחורות וימכור לו והרויח הרבה מאד למחר שאל אותו העשיר הגידה לי מה משכורתך הלא עבדתני זה ימים רבים ויאמר הנער הלא לא קצבת לי שכירות ויאמר העשיר דע כי מתחלה חשבתי עליך כי אכילתך חביב עליך כ"כ עד כי ארוחתך הוא משכורתך ועתה הלא עיני רואות כי לא ארוחתך חביב בעיניך כ"כ כי השלכת סעודה יקרה וערבה אחרי גיוך לכן ראוי לך מעתה לתת לך שכר עבודתך. הנמשל כי כבר מבואר שאין בכח האדם להשיב להקב"ה ולשלם לו גם בעד החיים לבד כי טוב החיים הוא טובה גדולה וצריך לעמול כל ימיו בעד הטוב' הזאת והשכר משארי הטובו' בעוה"ז ובעוה"ב הלא אינם רק נדבה וחסד לפנים משורת הדין. אבל פנחס אשר מסר נפשו וחיותו בעבור קדושת שמו ית' וחרף נפשו למות כי לולא הנסים שנעשו לו הי' מאבד חייתו ובזאת גילה דעתו אשר חייו לא נחשב בעיניו למאומה א"כ צריך לשכר אחר ובדין הוא שיטול. והדבר נחמד ונעים

עוד נראה בהבנת דברי המדרש בדין הוא שיטול שכרו בהתעורר תחלה על מאמר לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום אשר רבותינו פירשו שזה הוא הבטחה שנתן לו חיי עולם כמאמרם ז"ל (ריש פרשתנו) שעדיין הוא קיים וכן הוא אומר (מלאכי ב') בריתי היתה אתו החיים והשלום ומאמר שלום אצלינו אינו כ"א הצלה מן המקרים שיזדמנו בעולם. אבל הנראה לדעתי בביאור זה ע"ד מאמר (איוב ג') קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו

(שיד) משל לחברת סוחרים היו נוסעים עם סחורתם ועברו ימים ונהרות והדרך הי' משובש גם בגייסות. ועשיר א' התעבר עם קטן ממנו וזה לא הי' כמחריש אבל התקוטט עם העשיר ויאמר אליו העשיר לא דמיתי עליך שתהי' עז פנים כזה שלא תקבל מרות מאת הגדול ממך. ויענה ויאמר כל הימים אשר אנחנו בדרך בלב ימים מה שיש לך אינו שלך כי כרגע אפשר