משלי יעקב רלה

לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' גו' ואשר שכר עליך חת בלעם גו' ולא אבה גו' ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה (פ' תצא) (לך ולא לו) כי אהבך ד' אלקיך אבל המה לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם

ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד (ילקוט סוף בשלח) אמר לו הקב"ה רשע אני יצרתיך לאחר שבעים לשונות ועכשיו תהי' ראש לכל יורדי גיהנם שנא' ראשית גוים גו'

(שיא) משל לאחד עשה משתה בעבור קרואים ויתן אל המשרת מכתב אשר בו רשומים שמות האנשים הקרואים לסעודתו. וזה משפט הרשימה להיות הקודם בחשיבות ובמעלה נרשם קודם כי הוא עולה במחשב' תחלה ואח"כ את שהוא אחריו במעלה וכן כלם ובתוכם הי' א' פחות מאד והי' נרשם אחרון לכלם וכאשר הלך המשרת להזמין את הקרואים הנה האיש הפחות והגרוע הזה מדאגה פן לא יקראו אותו נשא את רגליו והקדים א"ע ובא ראשון לכלם. ויאמר לו חברו היושב אצלו הלא אצלי הי' המשרת עם הרשימה וראיתי אותך אחרון לכל הקרואים ומה לך פה להיות ראשון. וישמע חכם א' ויאמר לו אל תתמה כי גם אחרון יהי'. ויאמר איך יתקיים שיהי' האחרון אם כבר הוא יושב פה. אמר לו הלא זה שבתו הבית בזה יהי' אחרון כי הוא ישב עד אשר כל המסובים ילכו והוא יהי' נשאר פה למכה ולחרפה ויהי' ראשון לביאתו ואחרון לצאתו: הנמשל עמלק נברא לאחר שבעים לשונות וראוי לו להיות אחרון ועתה נעשה ראשון לכל יורדי גיהנם וגם הוא ית' את דבריו לא הסיר כי הוא מחויב להיות אחרון לזאת בא הכתוב והכריע שיתקיימו שניהם ואמר ראשית גוים עמלק כי הוא הראשון ליורדי גיהנם. ועכ"ז יתקיים בו שגם אחרון יהי' כי כל יורדי גיהנם במלאות ספקם יעלו מן הגיהנם והוא ישאר ואחריתו עדי אובד

פרשת פנחס

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. וראוי להתבונן מפני מה זכה פנחס אל מה שלא זכו משה ואהרן שנא' בו (תהלים ק"ו) לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית ולא פעם א' עשה כמו שעשה פנחס רק פעמים רבות הציל את בני ישראל והשיב חמתו יתב' מעליהם בעגל ובמרגלים כו' ולא הובטח בברית שלום. וגם מדרש פרשתנו אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו לפלא הוא

(שיב) והמשל בזה לא' שהי' עליו נושי' הרבה ובכל עת אשר באו הנושים ליגוש אותו הי' לו בעלי ריב אשר יעמדו למשפט בעבורו וממציאים טענות וזכיות עד אשר דחו אותם מעליו ואחר איזה ימים חזרו הבע"ח ויעמדו כמו נד והנושה בא לקחת וימר לו מאד ובא א' מאוהביו והתפשר עם כל הבע"ח וישלם להם עשרה למאה עד כי לקח מהם כל השט"ח ויקרעם וישרפם ופטרו מהם לשלום. הנה האוהב הזה הלא עשה עמו הרבה יותר מאשר עשו