משלי יעקב רל

וישאלהו להבינהו עילת הדבר ויאמר לו העני דע כי ביתי ריקם בבוקר בקומי ממטתי אין לי כל מאומה רק אחר חצות היום אני משתכר על ככר לחם ואשתי ובני רעבים גם צמאים מבקשים אוכל למו להשיב נפשם. ובבואי לביתי לעת ערב וככר לחם בידי תבענה שפתינו תהלה רנה וצהלה ומגודל השמחה אנחנו אוכלים הלחם וטועמים בו מה שלא תטעום אתה בבשר וכל מטעמים אשר תאכל ולכך מראה פנינו טוב עלינו. הנמשל פרה אדומה הוא דבר חק מבלי טעם והקב"ה רצה שהאדם יקבלו בשמחה לכך כשאמר תחלה לנפש לא יטמא לא אמר לו תקנה והיו דואגים מאד לאמר אם נטמא אדם במה תהי' טהרתו והי' תאבים ומצפי' לשמוע איזה תקנה אל הדבר. אם ענין המושג בשכל או לא מושג רק מי יתן שיהי' לזה תקנה דיינו והבן

ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך. מדרש הה"ד אני שלום וכי אדבר המה למלחמה

(ש) המשל בזה למי שיש לו אשה ואין לו בנים ממנה אשר משפטה לשמור את כתובתה מאד כי היא דואגת תמיד אולי יעלה בלב בטלה לגרשה. וא"כ גם בעת שלומם לא תאמין בעצמה ומפחדת מן הגט לא כן מי שיש לו בנים עם אשתו אז לא יעלה על לבה פחד הגט לעולם. הנמשל כי מגודל השנא' אשר שונאי' ישראל לאדום לכן גם בעת שלום והשקט חשש ואמר פן בחרב אצא לקראתך. וזהו אני שלום וכי אדבר המה למלחמה וכמו שאמר תחלה רבת שכנה לה נפשי עם שונאי שלום

פרשת בלק. מדרש ויגר מואב לשון גר ראה א"ע כגר בעולם

(שא) המשל בזה ע"ד עשיר גדול מכסף וזהב בא גנב ונתן עיניו בו לגנוב את כל הון ביתו וכאשר הרגיש העשיר כי זה הגנב גנב מביתו ב' וג' כלים הי' נועל הדלת בפניו ולא נתן אותו עוד לעבור על מפתן ביתו מה עשה הגנב הלך ופיתה כל השכנים שישאלו להם כלי כסף מאת העשיר והוא הלך וגנב אצל השכנים אז אמר העשיר מעתה אין אני יודע עוד ממי לשמור א"ע בעד מי אסגור הדלת. הנמשל כל העמים פחדו מפני בני ישראל מלבד מואב שהיו בטוחים גם מישראל ועתה כאשר ראו כי הקב"ה מצא היתר ע"י סיחון א"כ ראה א"ע כגר בארץ לאמר ע"י מי ימסור אותו הקב"ה ליד ישראל

האמנם לא אוכל כבדך. מדרש נתנבא שסופו לצאת ממנו בקלון. ובהשקפ' ראשונה הדבר רחוק מאד מן הפשט

(שב) והמשל בזה לרופא שבא אל החולה וקצץ עמו שיתן לו כך וכך והרופא לא רצה להתחיל הרפואו' עד שיתן החול' כל השכירו' מתחלה עמד חכם א' ויאמר אל הרופא אתה מבעית את החולה אמר לו במה ויאמר לו כי בזה יש אל החולה הוראה עצומה שאתה מייאש אותו לכן אתה ממהר