משלי יעקב רכה

רצונו להתקשר עמי יתקשר באין מוהר ומתן ואוהביו בשמעם פערו פיהם עליו וידברו אל לבו עד כי נתעשת ויבוא אל הרב ויאמר הנני אדוני אעשה כאשר אדוני דובר ונעשה התקשרו' למז"ט. אז אמר הרב נחמתי כי דברתי עמך מענין זה לא אוכל להתקשר עמך כי תחלה חשבתי כי רוחך הטוב' העירה אותך להתקשר עם בן גדולים וטובים ואתה מוקיר רבנן. אבל אחר אשר הקשבתי ואשמע כי בעבור זוג נזמים שמת את לבך לשדך עם פלוני אלמוני הבוגד. אם תשקול עתה כעפר כסף לא אעשה הדבר הזה אחר כי אינך מכיר חין ערכו של הת"ח ולא ביקר גאונו א"כ מה לי ולך. הנמשל הוא הדבר בהמרגלים כי אחר אשר הוציאו דבה ודבר חסרונו' על ארץ ישראל עד כי הסכימו כלם ואמרו הלא טוב לנו שוב מצרימה ושקלו מצרים נגד א"י ואמ"צ יותר משובחת אצליהם א"כ כבר נשלל ונעדר מהם ההרגשה ביקר קדושת הארץ ומעלותיה. ונגלה הדבר מה שרצו תחלה ליכנס בה רק לאכול מפרי' א"כ לזה מסוגלים גם שאר ארצות

ומה נאוו בזה דבריהם ז"ל אשר זכרנו למעלה משל למלך שזימן לבנו אשה נאה וכו' אמר הבן אלך ואראנה וכו' כך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו ואמרו נשלחה אנשים וכו' אמר הקב"ה אם מעכב אני עליה' וכו' אלא יראו אותה ובשבועה אם אתם נכנסים לתוכה. אשר ע"ז יתחמץ לבב אנוש איך נשבע הקב"ה על זה הלא אדם הוא בעל בחירה ואולי יבחרו בטוב ולא יוציאו דבה רק יספרו בשבחה

(רצב) והמשל בזה ע"ד חולה במעיו קרא אל ביתו רופא חכם מפורסם מאד ויבוא ויתבונן במחלהו ויאמר אליו אל תירא ידידי כבר נקראתי לפלוני אלמוני שהי' חולה כמוך ועל ידי שב לאיתנו רק אתן לך כוס המשכר למען תפול תרדמה עליך תשכב וערבה שנתך ואז יהי' לאל ידי לעשו' ולסדר רפואתך וישאלהו החולה לאמר מה זאת תעשה לי אחרי כן ויען ויאמר מה לך לדעת זאת ויאמר א"כ אלך אל החולה אשר אמרת והוא יספר לי את אשר עשית עמו אמר לו הרופא אם אין אתה מאמין בי כי ממכותיך ארפאך נשבע אני כי תמות מחולי זה וילך מעמו בחרי אף. וישאלוהו אנשים איך נשבעת לו כי ימות ע"י שאלתו את פלוני השיב ואמר דעו כי פלוני החולה אחר אשר נתתי לו המשקה וירדם בקעתי בטנו והפכתי וסדרתי כל האברים הפנימים אל מקומ' הנכון לכן זה האיש אחר אשר אינו מאמין בי וכל חפצו לדעת תחלה הלא כאשר ידע ימאן בהרפואה כי יפחד וירעד ממעשה הרפואה. הנמשל ארץ ישראל היו שמה גבורים וענקים אשר לא ראינו כאלה ומן הנמנע הי' אל כל עם ולשון להלחם עמהם רק אם ה' ית' ילחם בעדינו בכחו הבלתי בכח הטבע וזאת הי' ראוי להם להאמין אחר רוב הנסים והגבורות אשר ראו ביציאת מצרי' ובמדבר לכלכלם בלחם מן השמים ואחר שהבטיח אותם להביאם אל הארץ טובה ורחבה התחילו מסתפקים ואומרים נשלחה אנשים וגו' אז נשבע הקב"ה שלא יכנסו בה כי ודאי אחר אשר יראו בעיניה' הכח והחוזק אשר בהעמי' והענקי' ירפו ידיהם וכמו שהי' לבסוף שאמרו אפס כי עז העם וגו': וידבר