משלי יעקב כב
Mishlei Yaakov 22 · משלי יעקב · free full Hebrew text
Open in the reader →עשיר וא' עני והעשיר עם רב הגעגועים שהי' לו לבו להתעלס באור פני אביו עסקיו הרבים עצור עצרו על ידו ולא נתנוהו הלוך גם מקיר העיר וחוצה פעם החליט בדעתו וגמר אומר מה שיהי' יהי' הנה בקרב הימים אשליך כל עסקי אחרי גוי ואעלה אל אבי אחיו הדל גם הוא עם ראותו כי כלתה אליו לחיצת הזמן אמר בלבו מעתה ההכרח אתי להרחיק נדוד ולשוט בארץ לקבל מתת הנדיבים ולמען העלים יעלים את הדבר מאנשי עירו גלל על שפתיו ואמר אהה כי עבר עלי עדן עדנים ופני אבי לא ראיתי השקט לא אוכל עדי אקום ואתהלך אל בית אבי וכונתו הי' אשר בדרך לכתו יסור אל נדיבי העם בכל עיר ועיר עדי בואו אל עיר אביו וכמו כן בשובו. העשיר בהתודע אליו מאחיו העני כי חפץ לנסוע אל אביו. שלח אחריו ואמר לו הלא אני כמוך אורז נסיעתי אל אבי עתה לכה עמדי ויסעו וילכו יחד אל אביהם. והנה מגמת כל א' מחולפות בטוחות זה לכבד את אביו וזה לקבץ ממון ויבחנו לאמיתן ויתברר ענינם באם אביהם גם הוא געגועיו הרבים הערוהו לנסוע ולבוא אל בניו והם כצאתם את העיר לא הרחיקו ללכת וישאו עיניהם והנה אביהם נוסע לקראתם. אך אז התודע והתברר כונתם לעין כל כי העשיר כראותו את אביו מה מאד ירבה לשמוח בפגעו בו עודו קרב אל ביתו. לא כמוהו אחיו הדל כי בפגעו באביו נפרעו מועצותיו ומחשבותיו אשר חשב. כי כל עיקרו בנסיעתו הי' אך להרבות בנסיעתו לקבוץ על יד נדבות המתנדבים
הנמשל כי הצדיק כל מגמתו וחפצו באכילתו אך להחיות את נפשו ולשבור רעבונו והרשע בשגם גם הוא אוכל לרעבונו. אולם עודו מחזיק בדרך אכילתו יסור ויקבוץ און לו היינו להתעדן באכילתו וללחום במנעימים כאות נפשו התאונית והבחינה על שניהם היא באם יפגעם השביעה טרם ירבו לאכול כי הנה הצדיק אם יקרה לו שיהי' שבע גם מאכילה קטנה וקלה מה מאד ישבע גם נחת כי מה לו להרבות בענין בהמי כזה. אבל הרשע לרעה יחשבהו כי חפצו לאכול ולהתעדן עוד ובטנו העומד על מלואו עצר בעדו וזהו ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אשר עשה עמכם להפליא כלומר תהללו ה' על הפלא הנורא ההוא שתשבעו מאכילה מועטת ומאז ולא יבושו עמי לעולם כי עי"ז יתודע טוב כונתם אשר אינם רוצים במאכלם מפאת ערבותו כ"א מפאת תועלתו
ומעתה נבוא לביאור המאמר הנ"ל כי הנה הקב"ה ברא עולמו באופן שגם הרשעים ימצאו ערבותם ובמה למלאות תאותם אשר ע"כ ברא ית' בהמות וחיות איש איש למלאכתו אשר המה עושים השור לחרישה החמור למשא הסוס לרוץ וכאלה, ומה שיעשו הם לא יעשה העבד כי ידיו רב לו לישא וליתן בעסקים נכבדים לשלחו למרחקים להביא לו אבנים טובות וכדומה והוא אך למען הגדל מעשיו ולהרבות באודותיו למען השביע עינו ולבו השואלים תענוגות בני אדם עד למרבה אבל האיש הישראלי הי' מהראוי שלא יהי' לו כ"א משרת א' משכיל ומצליח לכל עבודה גדולה וקטנה ויהי' מעט הכמות ורב האיכות ולעילה זו ברא ה' ית' הנחש שיעבוד האדם וישרת אותו בכל הענינים היינו