משלי יעקב ריח

בפיו והי' במחשך מעשיו אין רואה ולא הי' א' יודע להשמר מפניו פעם עשה מריבה עם א' מבני עירו עד כי הבטיח לו הבליעל שיראה ברעתו ועוד מעט יקח ממנו את נקמתו וילך והלשין עליו עד כי הרע לו מאד וכאשר עשה לו את אשר זמם ובצע אמרתו פער פיו נגדו ואמר לו ברוך מעבדי שזכיתי להרע לך רעה גדולה ומרה השיב ואמר לו יותר יש לי לשמוח על מפלתך העצומה כי מעתה הלא נגלה נגלית ברוע מעשיך ומהיום ידעו כלם כי אתה הוא הבליעל המוריד אנשים מכבודם ורכושם וידעו מהיום להנזר ממך הרחק וישמרו א"ע ממך כאשר ישמרו א"ע מאש וממים ומהיום לא תזכה עוד להרע לא' מאתנו כאשר לא ירע הנחש בעבור כי כלם זהירים להשתמר ממנו וא"כ קפחת א"ע הרבה. הנמשל זהו מאמר ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה התאוה נקברה שם כי שם קברו את המתאוים ותיכף לתאוה עונש א"כ כמה הושפלה התאוה עד כי שחה לעפר ועד אבדון הורדה

פרשת שלח

במדרש ר' אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם למה הדבר דומה למלך שהי' לו אוהב אמר לו לך עמי ואני נותן לך מתנה הלך עמו ומת אמר המלך לבנו של אוהבו אע"פ שמת אביך אין אני חוזר מן המתנה שאמרתי לו בא וטול. כך הקב"ה אמר לך לך מארצך הבטיח לו שיתן לו מתנה כו' א"ל הקב"ה למשה אע"פ שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי אלא ודבר אלקינו יקום לעולם. הדברים כפשוטים הם רחוקים מאד ומצוה לקרבם שיהי' כוונת המאמר להורות על כל חפצי העוה"ז שהמה מהבל יחד וכמאמר (ישעי' ח') קול אמר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ וגו' ואין שיור רק התורה הזאת שעלי' יסוב מאמר ודבר אלקינו יקום לעולם וממילא יהי' נשמע ומובן שהקב"ה קיים הבטחתו. ונקדים מאמר (ישעי' מ') קול קורא במדבר פנו דרך ה' וגו' וננלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו' המליץ על העולם הזה קול קורא במדבר שאינו מקום זריעה אל התורה והמצות שנא' בהם זרעו לכם לצדקה ואינה מקובלת אל העוסקים בעניני הגופות כמו קרקע המדבר שאינה מקבלת זרע ועוד קול אומר קרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. ור"ל בשני הקולו' האלה שבח התור' ויקר תפארת' שאמ' עלי' פנו דרך ד' ונגלה כבוד ד' וגו' ב' גנות העוה"ז ויחד לזה מאמר מיוחד כל הבשר חציר וגו' יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם

(רפב) המשל על כל זה לא' שירד מנכסיו ועקר ממקומו וילך למרחקים ומצא מעבר לים מדינה אשר אנשיה כפראים במדבר לא דעת ולא תבונה בהם להכין איש מחרשתו ולהציב דרבן לזרוע ולעשו' פרי תבוא' להוציא לחם מן הארץ וישא עיניו וירא את הארץ עפרות זהב ומלאה אבנים טובות ומרגליות ואין מבין עליהם וכל מחיתם היתה ע"י עוברים ושבים הבאים שמה ומביאים להם תבואות ופירות ומחליפים עמהם על אבני חפץ ועל הזהב וכסף