משלי יעקב רז

במדרש (פרשתנו יו"ד) אמרה רוה"ק ע"י שלמה (משלי כ"ג) כי שוחה עמוקה זונה וגו' אף היא כחתף תארוב אף היא שמביא את האף על האדם כחתף תארוב שאין הקב"ה מאריך למנאפים להפרע מהם וכו' ובוגדים באדם תוסיף שמוספת רשעים בישראל. הנה חז"ל פירשו מאמר אף היא לשון חמה וכעס

(רס) המשל בזה להמתיק הענין לרב ומורה שהי' מנהגו הטוב בבוא אליו איש ואשתו בדברי ריבות ורצו להתגרש לא הי' מניח הרב לעשות פירוד מהרה פעם נשא א' אשה ולימים אחדים אחר הנשואין המיר דתו באה אשתו אל הרב בעבור תקח ממנו ג"פ ורצה לנהוג כמנהגו להתעצל בדבר עד זמן רב השיבה האשה ואמרה הלא כל עיקר טעם השהיות הוא לאמר אולי במשך הזמן יעשו שלום ביניהם אבל אנכי הלא בעלי כבר שיעבד נפשו לעולם להיות בין זרים מעתה תוכל לדעת אשר גם לשנים רבות יהי' כמו שהוא עתה או גרוע יותר ומה לך להתעצל להאדיב נפשי חנם. הנמשל כבר מובן מאמר אף היא כחתף וגו' להורות כי המדה"ד מתנצל לאמר מדוע נשתנה בו מדה"ד שלא להאריך אף למנאפים והתשובה אף היא כחתף תארוב ר"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו כי גם הוא בשעה קלה עשה את אשר עשה כי חתף את כל ימיו ושנותיו אל כף האבדון בעשותו לעצמו פועל רע שיעשה בעבורו. ולכן יפה המליצו אף היא שמביא את האף על האדם. והדרש לשון אף וכעס מובן מהפשט לשון גם כי בע"כ העונש מדה כנ"מ. ועוד נמליץ

(רסא) משל לבעל מלאכה שקבל על עצמו מלאכה והבטיח להשלים אותה אחר ירח ימי' והשלי' אותה אחר ב' שבועו' והבעה"ב מתפלא עליו מאד איך הי' אפשר בידו להשלים המלאכה הזאת בימים מועטים השיב ואמר מה זה תתפלא על הימים המעטים הלא אנכי פועלים הרביתי ואון לי מצאתי וע"כ מהרתי ועשיתי. הנמשל כי כל העבירות הקב"ה מאריך אפו עליה' כי יש להם זמן עד שתתמלא סאתו משא"כ הנואף והוליד ממזר הלא הקדים למלאות הסאה כי הוסיף לעצמו פועלים לעשות במלאכה. וזהו אף היא כחתף תארוב והטעם ובוגדים באדם תוסיף שהוסיף לעצמם פועלים למהר על השלמת המלאכה

איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר וגו' במדרש (רבה כ"ב) אמר להם הקב"ה לישראל לא תהי' סבורין שהותר לכם להשבע בשמי אפי' באמת אין אתה רשאי להשבע בשמי אלא א"כ יהי' בך כל המדות הללו את ה' אלהיך תירא שתהא כאותן שנקראו יראי אלקים אברהם יוסף איוב וכו'

(רסב) המשל לב' שכני' עניים א' הי' חוטב עצי' והב' הי' גנב והי' לזה בנות ולזה בנות החוטב עצים כאשר ראה בת הגיע פרקה התחתן עמה ועשה לה חתונה כמשפט הבנות והגנב היו הבנות בביתו בתולו' זקנות ולבנו' לא יוכל שלחן. פעם הפציר הגנב בשכנו שיסביר לו הלא אתה איש עני כמוני כמוך ואיככה אתה תתחתן עם בנותיך ואתה נותן להם מהר ומתן בכבוד. ויאמר לו כי מנהגו כן הוא ביום שנולד לו ילד עושה תיבה קטנה