משלי יעקב רא

הגדול' שעליו ויענהו בערמ' אל תירא בני אני ארפא אותך רק בתנאי שתמסור עצמך לידי לקבל כל הסמים המרים מסוגי הרפואות אשר אצוה עליך אז תתחזק ותתרפא ויאמר לו יהי כדבריך. והרופא עשה א"ע בכל יום כאלו הוא מכין לו סמים חדשים לבקרים והאיש הזה בשוא נתעה וחשב בכח הדמיון כאלו הסמים והרפואות מעיקים אותו והי' קשה עליו לקבלם רק בכל כחו התאמץ וקבלם וכל זה שקר הי' כי הרופא לא נתן לו מאומה רק מים ושאר משקים ונתן לתוכם איזה טפים לשנות מראיהן ויאמר אך מהר פתח פיך ושתה ותבלעם תיכף ומפני הבהלה והפחד נדמה לו שנתן לו דבר מר ויעש לו כן כמה שבועות ואמר לו עתה לך לביתך כי כבר יש לך רפואה על מחלתך ובהגיע עת הזמיר חודש זיו שלח אליו הרופא שימהר לבוא לפניו ויבוא ויאמר אליו דע בני כי אתה חולה מסוכן כאשר היית ואתה צריך לקבל רפואות כי עד הנה הייתי מרמה בך ובאמת לא קבלת עדיין שום רפואה א"ל החולה הלא סבלתי מרירו' הסמים כמה ימים א"ל שקר עלה על דמיונך כי לא נתתי לך מאומה רק מסבת כי החרדת מאד נדמה לך כך אמנם עתה עת המוכשר לרפואה ואתן לך רפואות אמתיות ותראה ותבחין עוצם מרירותם וחריפתם אז תדע ובחנת מה ענין הרפואו' ותראה הבדל בין הרפואו' הראשונו' לאחרונו'. הנמשל כי ישראל לבעבור שחשבו כי גאולת מצרים היא להם גאולה עולמית חשבו ג"כ כי סבל המדבר יסבב להם ירושת הארץ לירושת עולם ג"כ לכן חשבו שבמדבר הי' להם יסורין והטעה אותם הדמיון להתעולל עלילות שסובלים רעות רבות ודברו על המן ונפשנו קצה בלחם הקלוקל המבלי אין קברים במצרים וכאלה כמה דברים שהטיחו על המדבר כמתיסר ביסורים רעים וכאשר באו לא"י והגלו ממנה חשבו כי אין להם עוד תקוה כמשפט דבר שהגיע לשלמותו ונתקלקל. לזה משיב הקב"ה המדבר הייתי לישראל הלא באמת לא נהגתי עמכם כמדבר שבזכות משה אכלו את המן ובזכות אהרן עננים ובזכות מרים הי' לכם הבאר א"כ מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך מהו רדנו לשון משנ' כו' כשהפת נתבשלת בתנור וניטלת מן התנור יכולה היא ליקבע בתנור עוד כלומר הלא מתחלה טעות היא בידכם כי לא הי' לכם יסורין במדבר כנ"ל וכמה טובות שחשב המדרש. רק לעתיד שנזכה באמת לירושת הארץ לירושת עולם בהכרח אלינו להיות תחלה בצער המדבר עטופים ברעב וכו' ואח"כ לישע עולם

ובסמוך במדרש מי יתן לי והייתי במדבר עכשיו היכן כל אותן הנסים שעשיתי לכם. וכן הוא אומר (ירמי' ט') מי יתנני במדבר היכן שהייתי מתקלס שנא' (ישעי' מ"ד) ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו וגו' משל לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו מלפניו נכנס לשני' וברחו מלפניו נכנס לעיר חרבה קדמו אותו והיו מקלסים אותו אמר הנשיא זו העיר טובה היא מכל המדינות כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר. כך כשבא הקב"ה אל הים ברח מלפניו שנא' הים ראה וינס וכן ההרים רקדו כאלים בא למדבר קדמה אותו וקלסה אותו שנא' ישאו מדבר וגו' אמר הקב"ה זו העיר טובה היא מכל המדינות בה אני בונה כנסי' ודר בתוכה התחילו שמחים שהקב"ה