משלי יעקב כ

המעשה ההוא להטיל בו רוע זוהמתך ובקרבו תשים ארבך א"כ מה לך עוד התואר והקומה כי המה אך למותר וידיך רב לך לבצע מעשיך גם אם על גחונך תלך

עוד ביאור ע"ז בשנעיר עוד במארם ז"ל (סנהדרין כ"ט ובמדרש פרשותינו) ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת עם כלם נשא ונתן כו' ועם הנחש לא נשא ונתן אלא קפץ עליו ופסק לו את דינו וכדי לקרב הדבר מדוע לא הניחו ית' לטעון נאמר בהבנת הדבר ע"פ מאמר רז"ל (סנהדרין נ"ט) חבל על שמש גדול שנאבד מן העולם שאלמלא נתקלל הנחש הי' כל א' מישראל מזדמן לו שני נחשים ושולח א' לאספמיא ומביא לו אבנים טובות ולא עוד אלא שמשפיל לו רצועה תחת זנבו ומביא עפר לגינתו ולחורבתו. אשר הוראת דבריהם הוא שהי' עיקר מציאת הנחש לסיבת תשמיש האדם ויהי' בזה מן התימה כי אחר שישמש בו האדם ענין יקר ונכבד ישוב יקחנו לעבודה בזוי' ופחותה וענין בהמי. וא"כ מהראוי לדעת מדוע עשה ה' ככה במחצב בריאתו. אבל הבנת הענין כך הוא. כי נודע להמעיין בדחז"ל אשר קודם החטא הי' האדם זך ובהיר מכל סוגי התאוות והחמדות מקודש ומטוהר כאחד מצבאי מרום דמי לבר אלהין אשר מאז הי' ראוי אליו אך המנוחה והמרגוע כעיר וקדיש ולסבת טרפו ומזונו והצטרכותיו ברא לו אלהים הנחש אשר על ידו יעשה כל מעשהו למגדול ועד קטן אבל אחר שהטיל בו הנחש זוהמתו הרעה ועשהו עלול לחטא ראה ית' כי לא טוב עוד המנוחה אליו הכין לו עבודה רבה והוא בקשת טרפו ומזונו והזולת מכל אשר יחסר להאדם. מטעם המבואר בדחז"ל (אבות) שיגיעת שניהם משכחת עון. וזהו שאמר ית' ארורה האדמה בעבורך למען הרבות לו עבודתו וכאמרם ז"ל במדרש (ב"ר ל"ד) אר"א מי גרם להם שימרדו בי לא ע"י שהיו זורעים אחת לארבעים שנה מכאן ואלך עוד כל ימי הארץ זרע וגו' ומעתה נבוא אל הענין

(יב) משל לעשיר גדול שהי' לו בן יחיד רך וענוג מאד והי' אביו מניח לו מכל עסקיו הרבים אשר לו בבית ובשדה ויעזוב את כל אשר לו על נאמן ביתו בא בשכרו והוא הי' העוסק בכל ענייני מסחריו וקניניו. פעם נלוה האיש הזה אל בן העשיר בערמה והי' מבהילו ומפחידו בדמיונות רעות וידבר לו על לבו משאות שוא ומדוחים ויהי כי נעצב הבן וירא אביו וידע את אשר עשה לו חבורת האיש ההוא וישאל ברופאים להגיד לו עילת הפגת פחדו ויראתו ויאמרו הרופאים הנה רפואתו קרובה כשיהי' מעומס ברב היגיעות וכובד המלאכות ושיהי' משאו ומתנו עם הבריות ואך בזה ינוס לעזרה כי יבריח משאות הכוזביות מקרב לבו. האב בשמעו דברי הרופאים אמר לאשר על ביתו גש הלאה כי אין לך עוד חלק בעסקים אשר לי מסבת הפחדתך לב בני והאיש ההוא דימה בנפשו כי בעונש בא עליו על מה שעשה אתו רעה החל להתנצל לפניו ולהוכיח בטעמים כי איננו חייב בדבר. אמר לו העשיר הלא בין כך ובין כך הפסדת כי גם אם אינך חייב בדבר לא תעבוד עוד עמדי כי כל עסקי אתן לבני יען כי רפואתו ותועלתו קרובה מסבתם וא"כ מה לך עוד בביתי: הנמשל