משלי יעקב יט

הנמשל כל התאות והחמדת המוטבעות באדם לטוב והערב נתהוו מסיבת אכילת האדם מעץ הדעת כי כן נקרא שמו עץ הדעת טו"ר על היותו פותח שער למבוא התאוה והחמדה ובלעדו לא הי' האדם יודע ולא הי' מבחין בין טו"ר אשר על כן הבורא ית' קדם פני אדה"ר ויצוהו מכל עץ הגן וגו' ומעץ הדעת וגו' לא תאכל למען יהי' לבו ריק מכל חמדת העולם המדומים והכוזבים כי לא יהי' לו הבחנה בין הטוב והרע. ובזאת טמן ית' מפתח התאוה מאת פניו ויסגור אותו במחבואת מסגרת אזהרתו והאדם טרם אכל מפריו עודנה הי' מפתח התאוה נסגר ע"ז בא ית' ושאלו לאמר מאין נמצא אתך החמדה והתאוה לאכילת העץ אם עודך היית משולל ונעדר התאוה טרם אכלת ממנו. וזהו המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת (ויהי' הה' במלת המן ה' התמי') כלומר מאין צמחה תאותך לאכילת העץ עצמו ענה ואמר האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי וגו' כלומר זה הי' מסבת מפתח אחר כי היא פיתתני ואפת וכמובאר במדרש שהיתה מיללת עליו עד שאכל ואח"כ אמר אלהים גם אל האשה מה זאת עשית ולא אמר למה עשית אבל המכוון הוא כפי דברינו בהמשל איככה נפתח הארגז באם המפתח הי' מסוגר וזהו מה זאת עשית כלומר ספר נא סבת עשייתך כי איככה אשר לא בתן בטוב יתאוה לטוב ותאמר הנחש השיאני ובמדרש נשואין היתה לו בה והיינו שהטיל בה זוהמתו ובזאת נפתח הארגז במפתח אחר וכח אחר מעורב בה

ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת וגו' על גחונך תלך וגו' מהראוי להבין איך נמשך מאמר על גחונך תלך למאמר הקדום כי עשית זאת. ונראה עם מה שידענו מקדמונינו ז"ל. אשר חטא האדם הי' היצה"ר עומד מנגד וחוץ ממנו וכחו הי' בפה לפתות האדם בחלק שפתיו ממש כאשר ידבר איש אל רעהו ואחר החטא נתמזג בהאדם ונעשה מגורו בקרבו ומסיתו בקרב לבו למרות פי ה' ית' אך נבין בדרך מליצה

(יא) למשל א' נסע לדרכו על אודות מסחרו. ויהי בעברו דרך עיר אחת פגע בו נער א' והוא מקרוביו מסכן ודל ושיחר פניו לאמר הן נתקשרתי בתנאים עם ב"ג והעדר המלבושים עצר עלי מבוא בנשואין עמה זה זמן כביר. הבטיחו הסוחר שיביא לו משי ורקמה על בגדים בשובו מדרכו ויהי בשובו בא לפניו וחותמו ופתילו בידו א"ל הסוחר מה אלו בידך א"ל כבר הי' לי נשואין עם מה שסמכה דעתו עליך הנדיב כי תלבישני בגדי כבוד כמו שהבטחתני א"ל מעתה מה לי ולך אומה אחרי כי מכבר זוגתך נשואה לך ידעתי כי לא יגרשוך בעבור העדר המלבושים

הנמשל כי קודם חטא האדם שלא הי' להנחש כח להסית ולהדיח אלא בפיו ממש כסרסור המפתה ללוקח ומשבח הסחורה לפניו אם ישמע ואם יחדל. לכן אז הי' הצורך אליו הדרת הקומה ותואר הפנים וההילוך והדיבור כבני אדם אבל אחרי אשר ניתך זוהמתו והטיל בו ארס תכונתו ורעתו עד אשר האדם יהי' נמשך אל החטא מסבת עצמו ורוע לבו מה להנחש עוד להדרת התואר והקומה. וזהו מ"ש ית' כי עשית זאת כלומר אחר שכבר כלית המעשה