משלי יעקב קצה

והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותי' בהשמה מהם והם ירצו את עונם. הוראת הכתובים האלה לתתנצל בעבור ה' ית' ולהצדיק את מדותיו מה שהפריד בין הדבקים היינו בין ישראל ובין ארץ חמדה אשר מעולם הי' זיוג נכבד זל"ז מיום ברא ארץ ושמים. ולבאר כי ענין הפירוד הי' ע"ד פירוד הזוג אשר גם שניהם אינם רוצים להתאחד אשר אז ראוי לגרש

(רמג) המשל בזה לעשיר א' שהי' פזרן גדול על מצות הכנסת אורחים עד שהי' מספיק לכל האורחים הבאים לביתו לכלכלם די שבעם והי' לו לזה בית מיוחד ומדתו הי' לתת לכל אורח מאכל הנאות לו לפי מזגו לפי הבחנתו בו והי' מראה לכל א' מקום שישב איש לפי ערכו. פעם בא אליו איש ענוג והנה לעת האוכל כאשר הסבו על השלחן הראה מקום לאיש הזה שישב למעלה ראש ויהי בתת המאכלים על השלחן נתנו לפניו קערה עם אורז ולמטה ממנו הציגו לפני האורחים קערה עם לביבות ולמט' מזה קערה עם קטניות למטה מזה קערה עם ירקות וזה האיש כאשר בא לפניו האורז הביט וירח כי לא ידע מה הוא ובראותו כי אח"כ מביאים קערו' אחרו' הושיט ידו למטה עד קצה השני של השלחן ולקח עם הכף מן הירקו' אשר הי' שמה ואכל והושיט ידו פעם שני על ראשי כל המסובין העוטרים על השלחן בעבור הירקות הביט עליו בעה"ב בא ואומר לו ידידי קום נא מן הכסא אשר אתה יושב להתרחק מהמקום הזה והאורח מתפלא עליו מאד איך יקרה לנדיב כמוהו לבייש את האורח להדפו ממקומו א''ל הבעה"ב ח"ו אין אני מבייש את מי רק אני כל ישעי וחפצי לתת לכל איש כפי חפץ לבבו ואני חשבתי עליך כי מזגך רך וענוג ואמרתי להושיבוך במקו' הזה כי במקו' זה דרכי להעלות על השלחן מאכלים דקים אך עתה בראותי כי כסאך נכון במקום הזה ובכפך תושיט לבלוע את הירקות מה לך לשבת פה קח לך מקום שמה אצל הירקות ויהיו מזומנים לפניך על יד ימינך. הנמשל מבואר במאמר הילקוט (חבקוק ג') עמד וימודד ארץ כי הקב"ה מדד כל הארץ ומדד כל העמים ונתן מקום אל כל עם ולשון איש איש כחפץ לבבו וכפי טבע מזגו כי כל מדינה מיוחדה בסגולתה ובתבונתה זו מוצלחת לכשפים וזו לסוסים בזו נפישי רוצחים. והאומה הישראלית שקל ה' סגולתה ומזג תכונתה כי הוא מוצלחה רק לנכבדות לאמרות ה' אמרות טהורות והמקום הנאות על ענין נכבד זה אינו רק למעלה ראש בראש פינה בירושלים וכל גבולותיה מקום המוכשר לנבוא' והשגת רוה"ק כמאמר' ז"ל (במדבר רבה כ"ג) חבלים נפלה לי בנעימי' כמו שהם נאים אל המדינה כן המדינה נאה להם וזה אף נחלת שפרה עלי אבל בראותו ית' כי פנו עורף אל התורה והתחילו לחלל עבודת מלכם בקדש ובשבתם בירושלים עה"ק נטו כף למצרים להשיג מהם סוסים ולהשיג כשפים וכדומה מן ההבלים אשר במקומות אחרות. אז אמר הקב"ה א"כ מה לכם לשבת פה ולהושיט הכף אל הקערה רחוקה לכו שמה ותהי' לכם הקערה על יד ימינכם ואז פיזר הקב"ה אותם והושיב את כל אחד במקומו הראוי לו למציאות תאותו: אמנם