משלי יעקב קצד

ואני לא אהי' לו עוד לבן. למה לו להחזיק על שלחנו את הרעבתנים ההם וכן מה ענין השבט אשר ממעל לראשו אם לא כי כל זה הוא אות לטובה כי עוד הוא לי לאב ואני לו לבן. הנמשל כי הכתוב אומר (שופטים נ') אלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. ומעתה כל הימים אשר רואים ארוחתם ארוחת תמיד ניתן להם מאת המלך ית"ש הוא לנו אות לטובה כי עוד הוא אבינו הוא מלכנו ולא מאס בנו ח"ו כי לולי כן מס לו ית' אל רצועה של מרדות ולכלכל אותם וזהו צחות מאמרו נחת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו פי' כאשר אתם מכלכל אותם יש לנו שמחה. כי בזה אנו יודעים כי עוד ידך עלינו נטוי' ועתיד אתה לקרבנו אליך כבנים אל שלחן אביהם. וזה הדבר בעצמו אמר ירמי' ע"ה המאוס מאסת את יהודה ואם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא וכי תשאלו לאמר אולי הקב"ה שאט ומאס אותנו לנצח ע"ז בא כמתוכח ושואל רבש"ע הגד נא אתה היש בהבלי הגוי' מנשימי' ואם השמי' יתנו רביבי' פי' מאין הם משיגים שפעתם והצלחתם ומי הוא הזן ומפרנס אותם הלא אתה ה' אלהינו בעבור היותך אלקינו ולכן נקוה לך כי אתה עשית כל אלה

ובילקוט לא מאסתים כו'. וכי מה נשתייר להם לישראל והלא כל המתנות טובות שניתנו להם ניטלו מהם. מה נשתייר להם זו ספר תורה שאם לא הי' קיים לא היו משונים מכל העמים כלום. הנראה כי חז"ל הבינו כי לשון ואף גם זאת מורה דבר הנוסף על התוכחה ואין המאמר כן כ"א הפכו. לזה ביארו ואמרו כי אף גם זאת מן התוכחה

(רמב) משל לשר גדול שחטא עליו בנו ויגרשהו למדינה אחרת אשר אנשי' שונאים מאד את מי שאינו מבני המדינה וקפץ ונשבע שלא יחמול עליו כאב על בנו ולא יטה אליו חסד רק כל היום תמיד יתאכזר עליו להדפו ולהרחיקו מעל פניו והי' הנער כהוא מתגורר במדינה הלז לשמה ולביזה ולקלון ולחרפה לימים שמע אביו כי הנער הולך בבגדים קרועים מאד ויעש לו בגדים נאים וחמודים וישלח אותם להלביש את בנו. וישאלו אותו אוהביו איך תעשה כזאת להפר את השבועה אשר נשבעת להתאכזר עליו ואיככה עשית לו עתה מלבושים ושלחתם אליו להלבישו. ענה השר ואמר אבל דעו כי גם זאת עשיתי לו משמרי השבועה כי יודע אני כי כל עניו ומרודו על היותו ניכר בעיניהם כי הוא גר מארץ אחרת ואם לא שלחתי לו את המלבושים הייתי דואג אולי ישיג מלבוש מבני המדינה וכאשר ילבוש בגדי המדינה אז לא יהי' ניכר שהוא גר. ויחשבוהו לתושב ויהי' כא' מהם ויאהבוהו לכן עשיתי בחכמה להלבישו את בגדיו כמאז ומקדם למען ידעו ויכירו כי הוא נבדל מהם. הנמשל הקב"ה גזר עלינו גלות במדינות אחרו' בכשדים במדי כו' ואולי נעזוב את התורה ונהי' כמונו כמוהם א'. לזה הבטיח אותנו ית' כי אף גם זאת יעשה עמנו שהתורה תהי' שמורה בידינו כמאמר כי לא תשכח מפי זרעו וכמאמר המדרש (רי' איכה) מפני ידך בדד ישבתי (ירמי' ט"ו) אמרה כנ"י נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד. וכשנגעה בי ידך בדד ישבתי. כלומר לא אוכל להתחבר עמם להיות לעם אחד: והארץ