משלי יעקב קצ

שיעור למודך יהי' עיניך זכים ובהירים ושם תנסה את המציא' שהוא נותן לפניך ואם אבן הוא נימוח

) ובסמוך תני בשם ר' שמעון בן יוחאי הככר והמקל נתנו מכורכים מן השמי' אמר להם אם שמרתם את התורה לאכול ואם לאו הרי מקל וכו'. אולי יתכן בדברי המליצה מכורכים כי הנה העונש על העבירות רע מאד ומי פתי יסור הנה יבחור ברשע כסל. אמרו רז"ל משל לזה ממש ע"ד מי שנותן לחבירו ככר ומקל שיבור לו א' מהם ואם נותן אותם לפניו כשהם מגולים ונראים אז הוא רואה ובוחר הככר ואם המה מכורכים ומכוסים היטב אז יצטרך זה אל הבחינה גדולה להבחין איזה לבחור ואיזה לעזוב כי אם לא ישכיל על הדבר יעלה בידו ההיפך. כן המצות גם העבירות מכוסים ומעוטפי' עד שאין נראה כ"כ אל העין איזה יוכשר יותר להאדם עד כי אסף אמר (תהלים ע"ג) ואני כמעט נטיו רגלי וגו' כי קנאתי בהוללים וגו'. אם לא בהתבונן מאד יתבאר לו ההבדל כמ"ש עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחרית' כו'. וכמאמרם ז"ל (אבות ב') הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה. ואחר החשבון ואחר התבוננת יודע כמה רחוק זמ"ז ויבחר במצות התורה שההוצאה בהם דבר מיעוט והשכר עצום מאד ולהיפך התענוג רק לשעה קלה וצער העונש גדול מאד. אבל הרשע מכסה העונש ומגלה תענוג הזמני. ועי"ז התאוה גוברת והולך ועושה כתאותו. וזהו אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו שנאמר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו באור זה פ"ה מאמר (הושע י"ד) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם כי הנה הרשע יחשוב בדעתו כי הוא ית' שונא מוחלט אל האדם כי ע"כ העמיס עליו מצות ואזהרות רבות, שלא יוכל לעמוד בהם ואח"כ יביאהו במשפט אבל טעותו יובן

(רלד) משל לבעל אכסניא שהי' פזרן גדול ובכל יום הי' לו כמה אורחים ונותן לפניהם כמה מיני מטעמים. פעם ויבא שמה עני חולה וכראותו המטעמים אכל גם הוא ונחלה יותר לאין מרפא ויאמר על הבעה"ב כי הוא רק פועל רע. ויען בעה"ב שאלו נא את כל המסובים אם סעודתי וארוחת שלחני הוא לטובה או לרעה ואם אתה איש חולה מה לי בזה לא הכינותי סעודתי לחולים. וזה מאמר כי ישרים דרכי ה' התורה והמצות המה טובים וישרים והעד צדיקים ילכו בם. אך פושעים יכשלו בם כי המה חולים וחטאים לנפשותם וזהו הככר והמקל נתנו מכורכים מן השמים והבן

(רלה) למשל כמו מי שהוא טוב לכל ורואה איש רעב ומרחם עליו ונתן לו ככר ומקל שאם אינם מקושרים יקשה בעיני המקבל הלא אדם טוב הוא ולמה הוא נותן לו מקל עם הככר. אמנם אם הככר והמקל המה מקושרים זב"ז ומכורכים היטב עד שאין ביד הנותן להפרידם אז אין להאשים אותו כי הוא רוצה להטיב אל המקבל שיאכל הככר ויעזוב המקל. כן אין להפליא עליו ית' שגרם עונש אל רשע כי התורה אחדות א' ובה תלוי הככר והמקל. כמאמר (פ' ראה) ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה