משלי יעקב יח

לא ברא המקום ב"ה כ"א מפאת ההכרח המבואר לו טוב היות האדם לבדו ולולא זאת לא הי' שוקד לבראה ודאי כי במחצב ובבריאתה צמצם ית' מאד אך כשיעור ההכרחי והצורך לקיום העולם במבחרי ועיקרי הברואים המה הגברים העובדים את ה'. ועם דברינו אלה הקרוב לומר טעם הגון על מה שאמרו חז"ל (קידושין כ"ט) מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ולכאורה הדברים מנגד יעמודון לאיש משכיל כי למה יגרע גורל האשה להיותה שלולה מחיות מ"ע שהזמן גרמא ונבין בדרך דמיון

(ט) משל לסוחר נוסע ועבדו נוסע עמו לשרתו הנה על הסוחר יאמר איש הזה נוסע למקום פלוני ובזמן פלוני על כי נסיעתו תלוי בהזמן והמקום והמה מחייבים נסיעתו עבור תיקון ענינו ומסחרו והיא לא תצלח בזולת מהזמנים והמקומות כי רק לעת כזאת ובמקום ההוא יחרוץ בענין חפצו ולא לעת אחר ולא בזולת מהמקומות לא כן עבדו הנוסע עמו לשרתו אין נסיעתו תלוי בהזמן ובהמקום כי בבעליו כי למתי שיבחר הוא ואל אשר ישאנו רוחו ללכת שמה הוא נוסע עמו ולא יתכן לומר על העבד הוא נוסע למקום פלוני או בזמן פלוני כי אין נסיעתו עקרית כ"א טפילה אל נסיעת אדוניו

הנמשל כן הדבר בענינינו כי האדם מובחר מן האנושי אותו ברא אלהים בכונה. מכונת ועקרית להעמיסו בעול התורה והמצות מה שיש בהם תיקון העולם בכללם ע"כ האישים והגברים מציאותם והויתם מתיחס אל הזמן כי הזמן גורם מציאותם לעתות הפרטים דור ודור בזמנו כי לא כל הזמנים שוים בסגולתם ופעולת תועלתם ותיקונם לאישיהם וכמו כן עסקו בעבודת ד' לתיקון העולם מהם המתיחסים אל הזמן כי התקונים תלוים בזמנים המסוגלים. וע"כ שייך בו מצות שהזמן גרמא משא"כ האשה אחרי שמציאותה איננה עיקרית כ"א טפילה ואך לטובת ולעזרת האדם ואין מציאותה מתיחת על שום פעולה עיקרית ולא נתצבר מראש להשלים על ידה תכונת נבראי העולם וחייתם ע"כ איך יתכן אצלה מצות הזמניות שהוראתם על תיקונים מיוחדים ומציא' עיקרית: המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת. הנה מהראוי להעיר על יתורי המלות אשר צויתיך לבלתי אכל וגו' מה מני יהלוך אם יאמר המן העץ הדעת אכלת ונבין ע"פ דמיון

(י) משל לסוחר א' שבא לשבות אצל אכסנאי א' והי' אתו ארגז קטן אשר בו הי' מונח צרור כספו. ומחמת איסור ההוצאה בשבת לא הי' יודע מה לעשות בהמפתח לתתו במקום משתמר ויתיעץ לתתו תוך הארגז ולהסגירנו בו ויהי' שמור וחתום במסגרתו תוך הארגז עד אחר השבת ואז יקרא לבע"מ ויפתח את המסגרת בדבר קל והבעה"ב בנתנו עיניו בממונו ויהי אך יצוא יצא הסוחר מביתו בדק בעה"ב בין מפתחותיו וימצא מפתח אחד המסוגל לפתוח בו הארגז וילך ויפתחהו ויוציא הכסף והארגז סגר אחריו ויהי אחר השבת קרא הסוחר לבעל מלאכה לפתוח לו הארגז וירא והנה המפתח שמור בתוכו וצרור הכסף איננו וישתומם אל לבו לאמר אם המפתח הי' סגור איככה נפתח הארגז: הנמשל