משלי יעקב קפב

קם ממטתו והלך על משענתו אמר בלבו עתה אני כבתחלה טרם נפלתי על ערש דוי והלך אל הארגז להוציא את מלבושיו ללבשם לצאת לשוק וכאשר העלה את המלבושים על גופו התחיל לבכות ולהתאונן למאד לאמר עתה עיני רואות כמה הוכחש גופי כמה יבשו עצמי בלה שארי ועורי כי ידעתי אשר הבגדים היו ערוכים לי כמדתי ועתה יש בהם סרח העודף לארכם ולרחבם. הנמשל כי מצות התורה מכוונות ונמדדות לכחות נפשנו כי אם היו נעדרות בכח נפשנו איך יתכן לפקוד אותנו עליהם אמנם בחלותם בעת שגלו לבבל והיו משוקעים שם ימים רבים ללא תורה היו הולכים ודלים יום יום ולא היו מרגישים הפגם הגדול אשר השיגו בנפש והחסרון לא יכלו למלאות לא ידעו מאומה בלתי כאשר נתרפאו וזכו לישועה ולגאולה ועלו לירושלים ליסד את הבית הי' נדמה בעיניה' כי הם הם אשר היו תחלה טרם גלו מירושלים באין מחסור כל דבר אכן כאשר שמעו את דברי התורה שהי' עזרא קורא לפניהם אז הסתכלו בעצמם כמה הם רחוקים ממנה אז הי' להם נס להתנוסס להבחין ולהבין הפסד הכחות והשחתת הנפש אשר בהם כי אין המצות מורגשות עוד אצליהם כאלו זרים המה ממנה ע"כ חרדה גדולה נפלה עליהם בראותם כמה ירדו פלאים וכמה חשך משחור תארם ואיך דרכי ציון אבלות ושערי' שוממין. וזהו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה. וזהו והי' כי תמצאנה אותן רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כלומר כאשר יתקלקלו נפשותם ותאבד מהם הרגשת מחסורם כאשר יאבו לעמוד ולדעת רוע ערכם יביטו בתורה ובמצותי' אז ידעו איך היו מאירים תחלה ואיך עתה יועם זהב תארם. ומה גם אנחנו בזמן הזה אם נבוא אנחנו להביט תמונתנו לראות במראה התורה אז במראה אלינו יתודע כמה יש לנו להתאונן ולקונן על דלת ערכנו ושפלות מצבנו

והמופת ע"ז כי כבר מובטחי' אנו מפי רז"ל שאין הקב"ה מניח את ישראל בצרה יותר מג' ימים שנא' יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו וכן הי' בימי מרדכי ואסתר. ועתה העולם רובו ככלו טבועי' ברעו' רבות וצרו' אשר לא שערו' אבותינו. וכמה דמעו' שפכנו ע"ז וכמה תפלו' ובקשו' העתרנו אל ה' ואין מענה. הקצור קצרה ידו מפדות ח"ו אין זאת כ"א עד"ז

(רכב) משל עני א' הי' דופק על פתחי נדיבי' והי' לו עיר א' אשר שמה היו מכירים אותו ומשפחתו והיו נותנים לו מתנו' גדולו' בזכו' אבותיו הישרים. אבל נזדמן אליו מקרה חולה בדרך ויתאמץ בכל כחו לבוא אל העיר אשר שמה יש לו מכירי' לאמר כי. שמה ירחמו עליו כמשפטם ויבוא שמה וידפוק על פתחיהם ולא ענו אותו דבר כי לא הכירוהו כי נשתנו פניו ויצא אל רחוב העיר ויזעק בקול מר לאמר ראו כמה מכתי אנושה עד כי אין מי שיכיר אותי מוזר הייתי לאחי. הנמשל כל עוד שהי' בנו מדות של אבותינו הקדושים כמאמר (יבמו' ע"ט א') כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו. ולכן כאשר היינו צועקים היינו נעני' כי האבו' היו מליצי' טוב בעדינו לא כן עתה שנאמר עלינו (איכה ד') גם תנים חלצו שד בת עמי לאכזר. כבר נאמר