משלי יעקב קפא

על יד ימיני ובהכרח תשיב אותי אל עבודתה ואל משאה לחלוב הפרה ולפתח ולשדד אדמתה וכדומה מן המלאכות אשר לא נסיתי באלה. ויפן וידבר עם בעלה מה לך איפוא לעשות כן לבתי איך לא תכיר בכבודה וערך יקר ערכה כי בת מלך היא ויבך גם הוא במרת נפש מאד ויאמר גם נפשי יודעת מאד כמה מן הכבוד ראוי אלי' אכן ביום בואך עמי בקשר הברית אמרתי בלבי הלא לא נעלם מאת אדוני כי איש כפרי אנכי עני ודל ומה יש בביתי לכבד את בתך היקרה וחשבתי כי כאשר נתת לי בתך תאציל עלי ברכה כי מלך גדול אתה ותחלוק לי חלק ונחלה אם על ימין או על שמאל. הנמשל הקב"ה רצה ליתן התורה לאדה"ר ואמרה עליו שהוא רעבתן כי אכל מעץ הדעת ורצה לתת התורה לנח אמרה שהוא שכור וישת מן היין וישכר עד כי נתן את התורה אלינו ובכל ימי השנה אנו מזלזלין בכבודה והיא כותבת בכל יום אגרות אל בית אבי' כמאמר (אבות ו') בכל יום ויום בת קול יוצאת כו' אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. רק בר"ח אלול בהשמע דבר המלך ויתן קולו לבני חילו כי יבוא אלינו אז היראה גוברת עלינו ומגור מסביב ואז נתן מועצות בנפשותינו להתאסף בבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתחילים לומר תהלים ותפלו' ותחנונים ועוסקים בתורה ובמע"ט בצדקות וגמ"ח עד כי בר"ה יבואו הפמליא של מעלה (עיין זוהר פ' אחרי) ורואים בכבוד הבת מלך ויטב בעיניהם מאד וביוה"כ יבוא המלך הקדוש ית"ש בעצמו ובא ה' אלקי וכל קדושיו עמו ורואה את ישראל כמלאכי ה' צבאות לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ועומדים מעל"ע בקדושה ובטהרה והקב"ה כביכול מקבל נ"ר מעמו ישראל אמנם אחר תפילת נעילה אשר אז עת סילוק שכינה אז הבכי' גדולה מאד אבי יקירי איך תעזוב אותי בלי חמלה הלא עוד מעט ישיבו אותי אל עבודות פחותות עוד מעט יפשטו את מעילי את צבי עדים היינו היראה והדבקות' בעבודה ובמע"מ וקרוב העת לשוב לכסלה איש לבצעו מקצהו ואז הנשמה צועק' מרה הוי פשטתי את כתנתי איככה אלבישנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם כלומר כבר טהרתי מטומאתי והסירו מעלי הבגדים הצואים ואיך אשיב ללבוש אותם. ולבלתי יתרעם הקב"ה על הגוף מה ראה לעשות כן לנשמת אלקים חיים אשר כל כבודה בת מלך פנימה יבוא להתנצל לאמר הלא ידעת תחלה כי ב"א אנחנו עניים ודלים וכל עמל אדם לפיהו אכן אתה אבינו מלכנו הלא בך נאמר לה' הארץ ומלואה האצל עלינו ברכה ובחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב

עוד ביאור על מאמר (נחמי' ח') ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם וגו' ויקראו בספר וגו' ויבינו במקר' וגו' ויאמר נחמי' וגו' אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה. הנה הקב"ה הפליא עצה להאדם שיבחין ויכיר את חליי נפשו

(רכא) משל לא' שהי' חולה מאד והי' הולך ודל בכל יום מכחות הגוף ומשמן בשרו רזה ומחמת הרגל האדם הוא עם עצמו ועם ב"ב שהי' הולך ודל מעט מעט לא היו רואיו מרגישים כי מה שנחסר מדריגה אחר מדריגה אינו מורגש לעין ולאחר ימים כבירים עלתה לו ארוכה ומרפא עד כי קם