משלי יעקב קעו

עצמך ועל מחיתך לא כשתהי' עיקר התפלה למען שמו ולמען כבודו ית' וכמאמ' המדרש אשר כתבנו (פ' ויצא) אין פגיעה אלא לשון תפלה וכמשל הנז' שם. וזהו מאמר המסורה להעיר אותנו שלא נדבר על לבינו שיש לנו להמתין על עת רצון לא כן הדברים רק וקראתם בעצם היום הזה בכל עת ובכל יום שאתה עומד בו כמאמר היום אם בקולו תשמעו אז וקראתם דרור בארץ אך בתנאי קראתם בשם אלקיכם לא בעבורכם התנאי הב' וקראתם אותו והלכתם התפללתם אלי שלא תהי' התפלה דרך אגב וע"ד מקרה רק וקראתם אותי הלכתם בכוונה מכוונת רק אלי להתפלל ולבקש רחמים אז באין ספק אלקים יענה שלומכם

בחודש השביעי באחד לחודש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה וגו'. גמ' (ר"ה כ"ט ב') כתוב א' אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב א' אומר יום תרועה לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיו' בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול. ביאור זה בהקדים מאמר (נחמי' ח') ויפתח הספר לעיני כל העם וגו' ויקראו בס' בתורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא ויאמר נחמי' וגו' היום קדוש הוא לה' אלקיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה. וענין בכייתם כאשר שמעו את דברי התורה הוא

(ריב) משל לסוחר הנותן סחורתו בהקפה אל החנונים אשר קצת מהם לוקחים במזומן ומהם שמשלמין המחצה ולימים אחדים כאשר יגיע כסף לידם ישלחו להסוחר על החוב אשר משפטם כל זמן שלא יבוא הנושה לביתם עם שט"ח שבידו אינם דואגים מאומה כי גם זה יעלה על לבו הלא כפי החשבון נראה הדבר כי אין אני חייב לו עוד וזה יעשה החשבון הלא אין אני נשאר חייב כ"א דבר מועט לא כן מי שלקח הרבה סחורה בהקפה ולא נתן עלי' מאומה אשר בבואו אל החנות ורואה הסחורה סדורה לפניו ולא מכר מאומה כל עצמותיו ירגזו חרדה ועצב ילבשו לאמר הלא כל הסחורות אשר לעיני סביב בכל פינות החנות בעד כלם אני חייב. הנמשל שהגדולים והטובים בישראל לא יעשו חובות כי זהירים וזריזים הם בכל רגע ורגע כמאמר (תהלים ט"ז שויתי ה' לנגדי תמיד. וקצת שיעשו חובות קצת אבל יקבעו להם זמני פרעון לעשות תשובה זה טרם ישכב על משכבו כמאמר במדבר כ"ג לא ישכב עד יאכל עד. וזהו בכל ע"ש וזה בכל ער"ח. וא"כ באנשים כאלה אין הדאגה והפחד גדול עליהם כ"כ בגשתם אל יום הדין והחשבון כי אם חייבי' חייבים רק מעט מן המעט לא כן האנשים הבלתי מעלים על לבם חשבון מעשיהם בכל ימי השנה מה מאד יכאב לבם כאשר יקרבו ימי הדין הגדול והנורא אז יפקחו עיניהם ויראו כי הם חייבים בעד כל התורה כולה ח"ו כי לא התחילו לשלם זה הי' דבר הבכי' אשר בכו אנשי הגולה כי בטרם לקח אותם עזרא הסופר לשמוע את הדברים הכתובי בס' תורת אלהים לא ידעו מאומה אם חייבים הם דבר או לא וכאשר קרא לפניהם בתורת האלהים ויבינו במקרא אז עשו חשבון בנפשם ורגזו וחלו ואמרו הלא אנחנו חייבים בעד הכל רק נחמי' אמר אליהם אל תתאבלו ואל תבכו (כי יו"ט הי' ביום א' לחודש השביעי כמ"ש