משלי יעקב קעד

הנמשל מובן מאליו כי אנחנו שכחנו מעלתנו יחוס אבותינו ויקר מחצבנו כמאמר (ישעי' ס"ג) היינו מעולם לא משלח בם לא נקרא שמך עליהם וכאשר הרשע כונן חציו על יתר להשחית אז אנחנו צועקים אל ה' לאמר הצילנו נא והסר מעלינו מר המות וזהו תשוב' הנביא והתפלאותו מי את כגונת ומתפלא הוי איך יתכן אליך שתשכח מי אתה ולהיפך ותיראי מאנוש ימות ותשכח ה' עושיך ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחי' ולמה לא נתת אל לבך לבקש את פני אביו להשיבך אל ביתו להיות נושע בד' תשועת עולמים. וזה שאמר הפייטני צרות רבות סבבונו קראנוך ה' כו' פי' עד שלא סבבונו צרות כאלה היינו מחשים וסובלים לבלתי התפלל אבל מאין נמשכת השכחה הזאת אלינו ואיך הגיע בנפשותינו היסח הדעת כזה. אמנם כאשר נתבונן מעט נמצא ע"ז מליצה נפלאה (ישעי' כ"א) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל אמר שומר אתא בוקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אחיו ונבין הענין

(רי) משל לעשיר נכבד שהי' חשוב מאד בחצר המלך ומגודל הקנאה של השרים העלילו עליו עלילת מות וישלח המלך לקחת אותו ויבואו פתאום אל ביתו והוא שוכב על מטתו ויקחוהו ויורידוהו אל בית הסוהר עמוקה מאד ובמחשכים הושיבוהו ובעת שהוליכוהו הי' שואל אותם לאמר הגידו נא לי מה חרי האף הגדול הזה ולא ענוהו דבר כי גם הם לא ידעו עליו אשמה וכאשר הורידוהו שמה במצולות מחשכים נפלה עליו תרדמה וירדם. ויהי כאשר הקיץ משנתו שכח את כל הנעשה עמו וחשב כי הוא בביתו אשר דרכו תמיד להרגיש אור היום מבין בקעי החלונו' כמציץ מן החרכים את נצוצי השחר וכאשר לא ראה מאומה אמר כי עוד לא האיר היום וילט פניו וישן עוד. וכאשר התעורר ויפתח עיניו לראות אם האיר היום והנה חושך סביבותיו ויתפלא מאד על אורך הלילה הזאת מכל הלילו'. והמלך נעצב מאד על אהובו וראה שאין מובא לפניו הלך שמה והטה אזנו לשמוע מה מעשהו בבית זה וישמע אותו איך הוא בוכה ואומר אוי לי על שברי איך ארכה הלילה הן מי יתן ויאיר הבוקר ואקים ממטתי. ויען המלך ויאמר הוי סכל התחשוב כי אתה בביתך בחדר משכבך ועל מטתך שאתה רגיל להכיר בעפעפי שחר הלא אתה אסור היום אל בור מקום אופל וצלמות ולא פעם ולא פעמים הי' יום וגם לילה ואין לך כ"א להפיל תחנה ובקשה לפני כי הנני קרוב אליך מאד דבר ואנכי אשמע. הנמשל כי בימים מקדם בזמן שבהמ"ק הי' קיים היינו יודעים ומכירים אימתי יאיר היום כאשר יצוה ה' חסדו ואימתי לילה היינו שליטת הדינין אם מפי הנביאים ואם ע"י עשן המערכה ולשון של זהורית ואז היינו מתעוררים לתקן את אשר עלינו לתקן. אמנם עתה בעת החורבן נתקיים בנו מאמר המקונן (איכה ג') במחשכי' הושיבני כמתי עולם ואותותנו לא ראינו לדעת אימתי עת רצון ומתי יוכשר להרבות תפלה ואנחנו מחשים הוזים שוכבים על מטות הדמיון כי כל הזמן הארוך הזה הוא רק לילה והוא הכלול במאמר (ישעי' כ"ו) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. וא"כ יקשה לך איך יזדמן לילה ארוכה כ"כ וזהו משא דומה הנביא חזה