משלי יעקב קעג

חסדיו הנפלאים והרחמים כרחמי האב על הבן עכ"ז למה נגרע לבלתי ירחם עלינו עכ"פ בשם חסד אל כל היום אשר ממנו מתפרנסים זכאים וחייבים. וזהו מאמר אלי אלי למה עזבתני הלא אתה זן ומפרנס את כל העולם כלו אשר יורה שם אל ולמה נגרע אנחנו מהם

ואולי יתכן עוד בביאור מאמר אלי אלי וגו' רחוק מישועתי דברי שאגתי

(רח) למשל ע"ד מי שהולך לקבץ נדבות בעבור אחר אם א' לא ירצה לתת נדבה יענה נגדו עזות וירחיב פיו לאמר הלא אני איני נוגע בדבר ואני מטריח עצמי לבקש ולקבץ רק בעבור אחרים. עד"ז ממש הי' טענת דוד הע"ה אלי אלי למה עזבתני שלא לתת לי מענה על תפלתי הלא רחוק מישועתו דברי שאגתי כלומר לא בעבורי אני שואג כ"א צרכי הכלל כדעת ר' יהושע (פסחים ק"ט א') כי עלי לבי דוי על בית ישראל אשר אין להם משען ומשענה זה כמה

ומעתה נלכה נא ונשובה אל דברי הנביא ע"ה להמתיק גם דבריו הראשונים (ישעי' נ"א) אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ ותפחד תמיד כל היום מפני חמת המציק כאשר כונן להשחי' ואי' חמת המציק

(רט) משל למלך שכעס על בנו וגרשו מביתו ומעירו והנער הלך נודד ללחם איו עד כי מצד ההכרח הלך לדפוק על דלת איש פחו' אולי יהי' לו אצלו עכ"פ מקום ללון ויפתח את עיניו וירא בנועם צורתו ודמותו כי אל עבר פניו תאיר חכמתו ויחמול עליו לקחת אותו אל ביתו לשרת אותו ולעבוד ויעברו עליו כמה שנים עד כי שכח עמו ובית אביו והי' עושה מלאכ' הכפרי כאלו הוא עבד עולם מלידת הבטן. לימים מת הכפרי והי' עובד את בנו אבל בנו הי' איש רע ובליעל והי' מעבידו בחומר ובלבנים וכל עבודה קשה וגם לא נתן לו לחם חקו כראוי וימר לו מאד וישאל את נפשו למות. ובימים האלה נתגלגל על המלך כי נעצב על בנו כי לא שמע ממנו זה כמה ואי' מקומו ויתיעץ ללכת לתור את הארץ וילך הלוך ונסוע הוא ואחוזת מרעיו ובכל מקום בואו צוה להכריז בשוקים וברחובו' לאמר כל מי שיש לו שאלה מהמלך לבקש משפט איש על רעהו או עבד על רבו יבואו כלם לפני המלך לשפוך שיחם לפניו והוא יריב ריבם וידין דינם. ויהי בהשמע דבר המלך ודתו וילכו ויבואו כמה עבדים בבקשות שונות ויבוא גם בן המלך בתוכם לקבול על רבו שהוא עובד אותו ולא הכיר את אביו והי' בוכה ומתחנן לפניו לאמר חמול נא עלי כי עבד אני לאיש רע אכזרי מאד. והימים אשר אביו הי' חי הספיק לי די מחסורי מפתו אכלתי מכוסו שתיתי אבל מיום שמת הזקן הזה לא ידעתי מרגוע יגעתי באנחתי למאד. ויהי כראו' המלך את בנו מחמדו וכשמעו מפיו הדברים האלה ויפול על צואריו וישקהו ויבכה מאד ויאמר אליו בני בני איך שכחת גאונך איך שכחת אשר לך המלוכה ממתנת ובהיותך בביתי כמה שרים וסגנים השתחוו מול הדרך ותפארתך ועתה איך ירדת פלאים ואת כל אלה שכחת ולא שאלת לך רק למצוא חן בעיני הכפרי להקל מעליך עול עבודתו ושיוסיף לך בפת בנו הנמשו