משלי יעקב קעב

עלינו ממרום וישיב אותנו לביתינו לשלום והסכימו כלם לדעתו ויאמרו לו ומה תעשה לבית זה עד אשר נשוב בשלום ויען אם הייתי יודע זמן הטלטול ואורך הגלות הייתי משכיר הבית לאחרים כמו שעשה שכני אכן אני מבטיח את נפשי שיחנני ה' במהרה יושיעני ושבתי בשלום אל בית אבי ואם הבית יהי' מושכר לאחרים מה אעשה אני לכן זאת עצתי לתת הבית אל א' שישב בו בלא שכר על כל הזמן שנהי' נעים ונדים על תנאי אולי ישיבנו ה' במהרה מחויב האיש ההוא לצאת גם באמצע הזמן ויעש כן. ויעברו עליהם ימים רבים נעים ומטולטלי' ומאומה אין בידיהם במה לבוא אל בתיהם אז התמרמר העני הזה למאד ויאמר אל ב"ב דעו בני כל הגרות והטלטול המר הזה באין ספק הגזירה כן הית' עלינו ומה' יצא הדבר לא נוכל דבר ומחויבים אנחנו לקבל הכל בשמחה אכן ע"ז דוה לבי על זאת חמרמרו מעי על שבת נכרי וזר בביתי זה כמה חנם אין כסף כי אם ידעתי שאתמהמה הזמן ארוך הזה הייתי משכיר ביתי והשגתי שכר הרבה ואני מבטחוני לבוא ולשוב אל ביתי בימים אחדים נתתי לו הדירה ועתה אני גולה ומטולטל זה כמה וזה יושב בביתי חנם. הנמשל בעת נגזר מאתו ית' לתת אותנו ת"י פרעה זמן קצוב וידוע חשב ה' שלא ישעבד עמנו חנם וגזר שיכלכל אותנו מטוב אמ"צ. לא כן עתה אין אנחנו מקבלים מהם מחיתנו ובכוונה הית' זאת מחכמתו ית' בעבור כי הגלות הזה היא בלא זמן קצוב לאמר אולי ישיבו מיד כמאמר היום אם בקולי תשמעו יגאלנו מיד בחנם. ועתה אחר אשר גרמו העונות והאריכו הימים ועדיין בן דוד לא בא וכל משך הזמן הארוך הזה אנחנו גולים ומרוחקים יתנחם הקב"ה כביכול לאמר מה זאת אשר חנם נמכרתם וגו' מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם והי' זמן מועט ועכ"ז לא הי' בחנם. ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם

וכמה התמרמר החסיד ע"ה במאמרו הנכבד (תהלים כ"ב) אלי אלי למה עזבתני וראוי להתבונן בהשתמשו במקום הזה בשם זה ולא בשם הוי' ב"ה או אלקים. אבל נבין הדבר

(רז) משל לעשיר א' שמרד עליו בנו עד שחרה אפו עליו וגרשו מביתו. והנער הי' מתגורר מבית לבית למצוא לו מקום ללון עכ"פ ולא מצא ויאמר אליו איש א' אך שמע לעצתי והט אזנך ושכח עמך ובית אביך והרימה פעמיך למסעות עם עניים מרודים ויהי' בעיניך כאלו נולדת עני מרחם ותאכל לחם. ויטב הדבר בעיני הנער ויהי בהכינו א"ע ללכת ויאמר אל לבו למה יגרע ממני העיר הזאת מתהלך בה מבית לבית אולי אוכל לקבץ עכ"פ על הוצאות הדרך. וילך ויסבב את העיר ויתנו לו כלם יותר ממה שנותני' לשאר עניים ויתן דעתו ללכת גם אל בית אביו וילך ויעמוד על הפתח האב בראותו זעק בקול גדול צא בן בליעל מביתי התחיל הנער בוכה ואמר אם גרמי עונותי שתסיר ממני רחמי האב על הבן אל נא תסיר ממני רחמיך וחסדיך אשר בהם אתה מתחסד על כל באי ביתך ודופקי שעריך ואין אתה שואל על שום עני מה מעשיו והנהגותיו. הנמשל כי אבינו מעול' הלא גדלו רחמיו וחסדיו להטיב עמנו בכמה מעלות טובות ועתה אם אמנם עונינו גרמו למנוע מאתנו חסדיו