משלי יעקב קעא

ישים את ירושלי' תהלה בארץ. הלא טוב לנו להרחיב פה בתחנה ובקשה למלאות לנו שובע שמחות את פני אדונינו הקדוש ית"ש ולא יסוג אחור לבינו בעבור זה לחמנו לחם צר הבא עלינו בעצב ויגיעה רבה עד כי נתקיים בנו מאמר בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה') היינו ביגיעות הנפש והנשמה והשכל אשר כחות הנפש נתנו לאדם רק בעבור עסק התורה ועבודה. ועתה אנחנו מעבידים אותם בפרך לכל עבודת הפרנסה להשיג מחיתינו כיום הזה לא לעוה"ב וכדי בזיון וקצף אם שפחה תירש את גבירתה. הה זכרו זאת והתאוששו הלא אבינו יוצרנו הכין כל טוב רק בעבורנו ומצפה לפתוח אוצרו הנחמד להריק ברכתו אלינו ומקונן מאד על מניעת הטוב מאתנו כמאמר (ירמי' י"ג) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה. וגמ' (חגיגה ה') מה מפני גוה מפני גאותם של ישראל שנטלה מהם וכו'

(רה) משל לא' שלא זכה לגדל בן להכניסו לחופה והי' לו הון עתק והי' מרב' בתפל' ובתחנוני' עד כי זכה לגדל בן מופלג מאד במעלו' ושלמות והי' אביו דואג מאד להלבישו בגד נאה ומפואר שלא תשלוט בו עין רעה ומדי שנה בשנה בבואו מן הדרך הביא לבנו זוג בגדים יקרים והניחם באוצר למען לא תשורנו עין כי אמר עד אשר אזכה ויגיע עתו עת דודים להכניסו לחופה אז אפתח אוצרי הטוב להלביש את בני חמודות עד כי לימים נתמלא האוצר מלבושי' יקרים ומעטפות ובהגיע התור הנכבד להכניסו לחופה וימת הנער על פני אביו ובמר לבו הי' משפטו ללכת בכל יום אל בית האוצר והי' משתטח על פניו ובוכה על כל מלבוש ומלבוש ועל כל תכשיט לאמר בני בני מי ילבש הבגדים היקרים האלה ולמי כל אלה לפני. הנמשל כי אבינו שבשמים הכין בעבורנו אוצר כל כלי חמדה וכל סגולה יקרה לא שזפתה עין רואי כמאמר (ישעי' ס"ד) עין לא ראתה אלקים זולתך ובעת החורבן אמר הקב"ה לירמי' (בפתיחה למדרש איכה) אני דומה היום כמי שמוליך את בנו לחופה ומת בתוך חופתו והקב"ה הולך כביכול בכל יום אל בית האוצר לראית בטובות בנו יחידו אשר הכין בעבורו ובוכה ומקונן מאד אי' בני יקירי כמאמר חז"ל (חגיגה ה') במסתרים תבכה נפשי מקום יש ושמו מסתרים אשר שם גנוזים כל טוב בית ישראל. וזהו מה מפני גוה מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם וכו' ולזאת בא הכתוב לעורר אותנו (ישעי' נ"ב) עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלי' עה"ק וגו' כי כה אמר ה' חנם נמכרתם וגו' מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ואשור באפס עשקו ועתה מה לי פה נאם ה' כי לוקח עמי חנם וגו': (רו) משל ע"ד ב' שכנים הי' להם בתים מפוארים סמוכים זה לזה א' הי' עני וא' עשיר ויהי כי הקיפו הימים והעשיר תקע אהלו בכפר על כמה שנים הוא וכל ב"ב עמו ואת ביתו השכיר אל שוכר א' על משך הזמן אשר יש לו לשבת בכפר ויקח ממנו שכר דירה הרבה מאד. וכראות העני זאת ויאמר אל ב"ב על מה אנחנו מחשים על מה אנחנו יושבים פה בחוסר כל ברעב ובצמא נעקור גם אנחנו דירתינו ונהי' גולים ומטולטלים עד ירחם עלינו