משלי יעקב קסט

לבקש סבות למהר השגתו ולהקדים בואו כמאמרו (משלי כ') נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך. ונמתיק הענין

(רב) משל לעני שהי' מהלך בדרך לקבץ מנדיבי עם והי' מתגורר כמה שנים בדרך נטפל אליו עני שירד מנכסיו זה ימים לא כביר וילכו שניהם יחדיו ונתאחרו באכסניא א' אשר הבעה"ב הי' מפורסם למכניס ארח גדול שמו מאד והי' יושבין ג' או ד' שעות ומצפים שיתנו להם לאכול ולא נתנו לפניהם ויאמר אליו העני החדש למה אנחנו מחשים נלך ונבקש את בעה"ב שיתן לנו לאכול ויגער בו העני הזקן (כי הי' בקי בדבר) ויאמר לו שים יד לפה עד שיקראו אותנו אל הלחם בתוך כך באו אנשים סוחרים אל הבית ויתנו קול לאמר מהרו ותנו לאכול ולשתות וילכו מהרה וישימו לפניהם לאכול ויתנו להם כל אשר שאלו והאיש מחריש משתאה לאמר למה לא אעשה גם אני והזקן סותם את פיו שלא ידבר מאומה ואח"כ כשהלך בעה"ב לאכול אז אמר אל העניים קומו אכלו בלחמי וישבו עמו ויאכלו וישתו ויטיבו לבם וילינו בטוב ויאמר העני הזקן לרעהו מה זה חרדת עלי לדחוק את השעה ולא כך אמרתי לך שיגיע העת ויתנו גם לנו לאכול. וזה משיב עכ"ז מדוע נשתנתי מן הסוחרי' הלא הם מהרו ובקשו וניתן להם ויאמר אליו הזקן הלא למחר תראה הבדל גדול בינך ובינם וישכימו ממחרת ללכת לדרכם והנה הבע"ה יושב עם הסוחרים לחשוב חשבונו עמהם כמה מגיע לו בעד כל מאכל ומשתה והלינה. אז אמר לו הזקן ראה אתה אם ראשיתך הי' מצער יושב ומצפה לחסדו התחסד עמך ולא תשמע קול נוגש ותלך מאתו בשלום ולהיפך הסוחרים שמיהרו עצמם לבקש תפקידם עתה ראה נא את החשבון הערוך לפניהם. הנמשל מבואר במאמר שלפנינו נחלה מבוהלת בראשונה וגו' הן אמת כי יזדמן נחלה הממהרת לבוא תיכף אחר הבקשה אבל ואחריתה לא תבורך כי תהי' צריך ליתן דין וחשבון על כל טובה שתשיג מטובות עוה"ז כמאמר חז"ל (אבות ג') החנות פתוחה והחנוני מקיף והגבאים מחזירים וכו' לא כן הצדיקים שמואסים בטובות העוה"ז כ"א הטוב רודף אחריהם עליהם נאמר יבוא שלום ינוחו על משכבותם בשלום ואין מחריד להם דבר לא ישמעו קול נוגש

אלה מועדי ה' וגו' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון. נראה לומר ע"ד

(רג) משל א' הביא לבנו מורה השעות (זייגער) נחמד למתנה בבואו מן הדרך למען יהי' לבנו נ"ר ממנו והנער התחיל משחק עמו בכל פעם וקלקל אותו ונשחתו אופניו וגלגיו עד כי נהפך אל הנער הזה הנחת ליגון וצער גדול וטענת אביו הי' כלום עשיתי לך זאת ליגון הלא אנכי כל ישעי וכל חפצי הי' שיהי' לך תמיד נחת רוח ממנו לא שיהי' סופו לתוגה וצער. כך הקב"ה נתן לנו שבתות למנוחה שהם מתנה טובה מבית גנזיו ית' למען ינוח כל א' מעצבו ומרגזו ומעבודתו לא שהשבת יהי' סבה לאנחה כי כאשר יכלו את היום הנכבד הזה בהבלי' בדברי' בטלי' הלא יהי' אחריתם כיום מר. וזהו שבת שבתון ר"ל שתהי' ההתחלה מנוחה וסופה לעוה"ב ג"כ מנוחה: וספרתם