משלי יעקב קסד

מידכם את אשר אתכם והתחילו ללכת למלונו. ויהי אך יצוא יצא זה מאת פניו וזה בא אצלו עם סחורותיו ודודו כאשר שיער בנפשו כי האורגים האלה כבר מכרו לו איש איש את אשר הי' לו וילך והודיע עוד אל אורגים אחרים העושים במלאכה והם הביאו אליו עוד זה אחר זה עד כי לא נשאר לפניו לנוח מעט מעמלו וכאשר ראה הנער כי תם הכסף ולא נשא' לו רק על הוצאות הדרך אמר מעתה אני מוכרח לנסוע לביתי הלך לבית דודו להפטר ממנו. ויספר מלפניו מספר הסחורות אשר קנה כו"כ ממין זה וכו"כ ממין זה ואח"כ התחיל כגונח ומתעצב לאמר אבל כל הימים האלה לא נחתי ולא שלותי גם שינה בעיני לא ראיתי מכל העמל שהי' עלי ודודו שמע את דבריו וימלא פיהו שחוק לאמר דע בני כי אני הסבותי זאת לך כי יראתי לאמר הנה המקום מקום טיטראות וכל מיני תענוג ושחוק ואתה עודך עול בימים והייתי דואג עליך פן תתן עיניך על יופי הענינים ההם ותאבד כספך על מהתלות. לכן שקדתי לאסוף אליך כל מקנה וכל קנין למען תהי' טרוד בעסקים נכבדים לפרנסת ביתך ושלא להשאיר לך זמן ללכת ולתור על החדשות אשר צעירי ימים ידרושו. הנמשל הקב"ה שלח את האדם ע"פ האדמה שיעשה מסחר וקנין מתורה ומצות אשר רק היום לעשותם פה בארצות החיים. אמנם האדם בבואו פה כמה יש לדאוג עליו שלא יתן עיניו ולבו על כל דבר תאוה ותועבה לזה היתה עצתו ית' להרבות עליו מצות רבות למען אשר בטרם יגמור מצוה אחת כבר יש לפניו מצוה אחרת שני' ושלישית ובזאת לא ישאר לו מקום וזמן לתור אחר ההבלים וזהו רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וגו'

פרשת אמור

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם וגו' גמרא (יבמות קי"ד) להזהיר הגדולים על הקטנים. ונזכיר לזה מאמר המדרש (ריש פ' צו) אמור אל הכהנים ואמרת ובמלאכים נאמר בגזרת עירין פתגמ' ובמאמר קדישין וכו' העליונים שאין בהם יצה"ר במאמר א' יש די אבל תחתונים שיש בהם יצה"ר בשתי אמירות והלואי יעמוד. וראוי לתת לב על מאמר זה אם מאמר א' לא יועיל כאשר יהי' ב' מאמרי' ודאי יועילו הלא לא רחוק מאמר א' מב' פעמים וכן ראוי לומר תחתונים שיצה"ר שולט בהם בדבורים הרבה והלואי יעמוד. אמנם יתכן כאשר נתעורר תחלה על מאמר ואמרת אליהם וגו' אשר מלת ואמרת היא מלה מהופכת מעבר לעתיד ע"י הוא"ו והלא לא קצר לשון הקדש לכתוב דבר דבור על אופניו עבר במקום עבר עתיד במקום עתיד. אמנם שלהע"ה ביאר לנו ענין זה במאמר שלם וזהו (משלי כ"ה) תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו. דבר היא המלה שהוראתה על הענין המדובר והאופן הוא הביאור וכמשפט האופן כן יהי' הדבור והלשון לבאר את האופן כי אם האופן פשוט עבר אמתי או עתיד אמתי יאמר הכתוב ג"כ דבור פשוט עתיד אמתי אבל אם האופן מדברים יא מתהפכים