משלי יעקב קסב

לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגו' שהע"ה הזהיר ואמר (משלי כ"ב) אל תגזל דל כי דל הוא וגו'. ומה מאד ראוי להתבונן בטעם אזהרתו שאמר כי דל הוא וכי גזל העשיר מותר הלא התורה אמרה משפט א' לכלם לא תעשוק את רעך וגו'. אמנם לפי דעתי הורה אותנו החכם ע"ה ענין יקר. והוא בהזכיר מאמר הנביא ע"ה (הושע ד') שמעו דבר ה' בני ישראל כי ריב לד' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף וגו' אך איש אל ירב וגו' כרובם כן חטאו לי וגו'. הנה ענין הריב שאמר כך הוא כי הנה ית' התקשרותו עמנו לאהבה אותו ולשמוע בקולו הוא לב' סבות אחת בחול ואחת בקודש. א' התורה והמצות שנתן לנו ללמדנו יראתו ונועם דרכו בקודש. ב' הלחם אשר נאכל שפע חסדיו הנפלאים וסדרי השפע גם הם בקודש דרכיהם כי היינו מביאים מעשרות ובכורים ושארי קדשים לירושלים הבעלים מסרו אותם ליד כהן והכהן עומד ומשרת ומתפלל להוריד ההשפעה מאוצרו הטוב מן השמים וביתר בעליית הרגל כי הרגלים המה זמן קבוע אל הורדת השפע כמאמר חז"ל (ר"ה ט"ז א') בארבעה פרקים העולם נידון וגו' בפסח על התבואה וגו' והעולים לרגל הי' כהולכים לקבל פרס מאת אביהם כי משלחן גבוה קא זכו מקום הורדת השפע כמאמר (תהלים קל"ג) כי שם צוה ה' את הברכה. וגם אז קבלו לנפשם ונשמתם מזונה הראוי' לה הרוה"ק כמאמר (ילקוט ויצא) כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים שמשם שואבין רוה"ק. לא כן עתה בזמן החורבן שאמרו חז"ל (ברכות ל"ב ב') מיום שחרב ביהמ"ק נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים והנה אנחנו ממש

(קצו) משל לעשיר גדול שיצא נקי מנכסיו ועקר רגליו הוא וב"ב ללכת מעיר לעיר לחזור על הפתחים פעם הי' יושב עם אשתו ומחשב עמה הרפתקאותיו וכל הרעות אשר באו עליו מעת ירד מגדולתו והי' עושה חשבון מהמאכלים היקרים שעלו על שלחנו ויקר מלבושיו ובגדי חמודות אשר התהדר בהם ועתה הוא לבוש בלויי סחבות עד שהוא לבוז בעיני כל רואיו ואח"כ אמר לה דעי וראי כי רע ומר לי על ענין א' יתר מאד מעל כל הרעות והצרות שבאו עלי והוא מה שנאמר (תהלים קכ"ז) הנה נחלת ה' בנים היינו כי הבנים הם נתונים ביד אביהם לגדלם ולהורותם הדרך הטוב ולהרחיקם מן הרע וטבע הבנים לסור אל משמעתו ויקבלו מוסר אב והוא שרש כל טוב האדם אבל כל זה הוא באם האב מפרנס וזן את בניו על שלחנו ועיניהם רואות ומבחינות כי אביהם מכלכל אותם ונותן כל צרכם. אבל אם האב והבן שניהם מדולדלים נעים ונדים ובבואם אל עיר רעבים וצמאים שואלים את אביהם לחם ופורש אין להם ומחלקים ביניהם העיר זה בשוק וזה במבואות ולחזור על הפתחים לבקש פרנסתם. אז בן לא ישא פנים לאב עוד לא ישמע גערה גם כי יחנן קולו לא יאזין ולא יקשיב לקחת מוסר מפיו אחרי ראותו כי אין פרנסתו ממנו. הנמשל כי בזמן שביהמ"ק הי' קיים ואנחנו היינו סמוכי' על שלחן אבינו ית' ונתקיים בנו מאמר ישא ה' פניו אליך כי היינו מקבלים ההשפעה