משלי יעקב קסא

צוחה גדולה בחוצות ויחדיו מבוהלים ודחופי' על דברת בת המלך שנפל' במחלה אנושה והרופאים כבר נלאו ולא יכלו למצוא תרופה. ויען השני ויאמר אני אעשה ואכין עגל' לבוא שמה ברגעי' אחדי' והג' אומר אני אתן לה את התפוח אשר עשיתי בחכמתי להריח בה ותתרפא כרגע. ויהי הם באים שמה וזה נתן לה התפוח ונתרפאה מיד ותהי שמחה גדולה בחצרות המלך והשרים והמה מהללים בחלולים לפני השלשה אנשים החכמים האלה אשר ע"י שלשתם נתגלגל' אל בתו היקרה הרפואה אח"כ קרא המלך אותם ואמר להם מה אשיב לכם גמולכם הטוב אם אפתח לכם כל אוצרות אין די בהם השב גמול על הטובה אשר השגתי מכם ואתם שפטו נא ובחרו מכם א' שישא בתי. ויהי כשמע' את הדבר הזה התחילו מתוכחים זע"ז זה אומר אני קודם כי אני ראיתי תחלה במראה אלי התודע הדבר והמה עונים ואומרים מה בידך לפעול עם המראה לולא התפוח אשר בידי וזה אומר לולא העגלה אשר הוצאתי לא פעלתם מאומ' ויהי בהשמע קול ההתוכחות לפני בת המלך פיה פתחה בחכמה ואמרה כן הדברי' כי זכות כל א' שוה כי לולא זה מה הי' פועל זה או זה אמנם הויכוח הזה א"א לברר אותו אם נדבר ממה שעבר כי בדבר ההזדמנות אשר עבר עלי ודאי זכות שלשתם שמה אכן אם נדבר מזמן העתיד אפשר ללבן ולברר הויכוח הזה במעט אומר ודברים כי על ימים העתידים מה לי עוד לראות במראה מה לי העגלה אשר המציא זה אכן התפוח אשר ביד פ' הלא אני צריך אליו ערב ובוקר וצהרים כל הימים תמיד כי אני רכה וענוגה חלושת המזג וא"כ זכותו גדול משלהם. הנמשל כי רז"ל אמרו (קידושין ל' ב') ג' שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו וא"כ תחקור לקול מי ראוי ליחרד יותר אכן לא אכחד כי מבלעדי אחד מן השותפים לא באת אל גדר הוי' ומציאות אבל אם לא נדבר ממה שעבר אבל נדבר מהימים העתידים בקל יתברר לך בקול מי ראוי להזהר יותר. כי האב והאם אחר שכבר הבן במציאות בעולם אין בו צורך כ"כ אל ב' שותפים האלה אכן השלישי הכי נכבד כי אליו האדם צריך בכל רגע להמשיך אליו שפע חיותו ומזונו וסיפוקו. וזהו יכול כבוד אב ואם דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו אני ה' המהוה המציאות גם אלקיכם המשפיע בתמידות

לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא. ביאור זה

(קצה) במשל יש שיכור השותה בעצמו ויתן בכוס עיניו ולבו כל הימים ויש אשר הוא עצמו אינו שותה שיכור כ"כ רק הוא קורא ומשקה את אחרים וההבדל ביניהם כי זה נהנה עכ"פ מרעתו. וזה את אחרים הוא מהנה ולעצמו הוא מחסר. כן ממש הנתפס והנענש בעד מעשי עצמו עכ"ז טעם עכ"פ טעם חטא ויודע הוא כי ראוי העונש לבוא עליו לא כן אותו אשר חטא הרבים תלוי בו הנה הוא כזה נהנה וזה חסר וזהו לא תשנא את אחיך בלבבך ואז הוכח תוכיח את עמיתך. כי אם לא תוכיח אותו הלא מי שבידו למחות ואינו מוחה נתפס וכו': א