משלי יעקב טז

הנמשל כי כל הנבראים האמנם מעט הוא מנת חלקם וכוסם חלושי כח חסרי דעת ולשון מדברת ובידם הי' לברור למו היפה והמובחר שביצורים הוא האדם. עכ"ז מיאנו בכזה באמרם הלא כמה מהחבלים וצירים קצובים ועומדים ממעל לו. והאדם הוא בא ומילא את לבבו לאמר טוב לי להיות מבחר הגברים כלם ולמשול במשפחות האדמה למיניהם ואישיהם והרבה לצבור אסיפת חלקי הנבראים ולקח באמנה פרטי מדותיהם וכחותיהם. למען יהי' כלול מכלם ואותו לקח ה' והמשילו על כל צבאם. ואת כל נתן בידו כמאמר הכתוב תמשילהו במעשי ידיך וגו' והוא מלך בתחתונים ומוראו עליהם. כמאמר ומוראכם וחתכם וגו' ועושה בם כחפצו. והאמנם לע"ע רע להם המעשה. אולם לעתיד ביום הדין הגדול והנורא אשר ה' במשפט יבוא עם האדם על כל נעלם מטוב ועד רע. הנבראים כשמעם עומק הדין יתרועעו אף ישירו בגיל ורנן על שבחרו להם בהמיותם ודלת איכותם וזהו יעלוז שדי וכל אשר בו. כולל כל חית השדה והמוני הנבראים וגם אז ירננו כל עצי יער לפני ה' על שבראם כמו שהם והטעם כי בא לשפוט את הארץ ויראו כי קו הדין מתוח לשפוט העובר להכותו מכה רבה יגילו וירננו למפרע על דלות ערכם. ובזה נעמוד על הבנת דבריהם ז"ל שם אר"ש אף בקילוס אינו אלא באחרונה הה"ד הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות וגו' עד מלכי ארץ וכל לאומים וגו' בחורים וגם בתולות וגו'. וראוי להתבונן למה יהי' האדם אחרון בקילוסו ונבין הענין בהקדם דברי המשורר ע"ה (תהלים ק"ג) ברכו ה' מלאכיו וגו' ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה'

(ו) המשל בזה לשר א' נוסע למרחקים עם אשתו ובני ביתו ומשרתיו אשר משפטם בבואם לאכסניא יפרדו איש איש למאכלו ומשתהו זה ללחום לחם וזה למזון וזה למעדנים. כי המשרתים לא יאכלו בלחם השמור להשר אבל יאכלו פת בגם לבדם ולא יבואו על שלחן אדוניהם וכשיבוא בעל אכסניא לתבוע מה שאכלו משלו יצוה אדוניהם להם לאמר בואו חשבון עם בעה"ב ואחר שחישב עה כל א' כפי ארוחתו מביא סכום החשבון מכלם אל השר והוא משלם בעבור כלם

הנמשל כי האדם הוא השר והמושל בכל הנבראים וכלם נבראו לצרכו ולשימושו כמאמר רז"ל (ברכות ו') כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל זה וכמאמרם ז"ל (קדושין פ"ב) כל אלה לא נבראו אלא לשמשני וא"כ על האדם למלא מחסור העבודה המוטלת על כל הנבראים. והשבח לאל יוצרם כי המה נעדרים מזה להיותם מוכרחים בטבעם כנ"ל. וזהו ברכו ה' כל צבאיו וגו' ברכו ה' כל מעשיו וגו' כלומר מחויבים אתם בעבודה והלל יה ית' כלכם יחד. אולם אני בא ועל משמרתי אעמודה להשלים העבודה וההודי' מה שנגרע מכם מפאת חסרון שלימותכם ועלי לשלם הקפותיכם. וזהו ברכי נפשי את ה' כלומר מה שאתם חייבים להלל יה ע"י יושלם. וזהו כונת המדרש הנ"ל אף בקלוס אינו בא אלא באחרונה נמשך למה שאמרו קודם אחור וקדם צרתני אחור למעשה בראשית וקדם לכל העונשים. ולבאר דבריהם סיימו ז"ל ואמרו