משלי יעקב טו

נעשה אדם. כלומר לא נמלכתי עמכם למען עשות כדבריכם גם לא שאלתי על עצתכם זולת להתודע ולהגלות ולהזכר רעת האדם על פיכם ואני הטוב בעיני עשיתי

מדרש ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותנו. ר"י פתח אחור וקדם צרתנו וגו' אר"י אם זכה אדם נוחל ב' עולמות שנא' אחור וקדם צרתני ואם לאו בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפך כו'. עוד נקדים לזה דברי המשורר (תהלים צ"ו) יעלוז שדי וכל וגו' אז ירננו כל עצי יער וגו' אשר לכאורה לא ידענו לשמחה מה זו עושה ועל מה ירננו. אבל הנה ידענו מאמרם ז"ל (חולין ס') אר"י ב"ל כל מעשי בראשית בקומתן נבראו ובדעתן נבראו ובצביונם נבראו. שנא' ויכלו השמים וגו' אל תקרא צבאם אלא צביונם. והרצון כי כלם בחר להם דמותם ומהות תכונתם. ויאותו בבריאתם. והנה מהראוי לחקור מה ראו שלא בחרו צלם ודמות האדם ודמות ענינו בחכמה ודעת מושל בכל הנבראים. אמנם ידענו כי לפי רוב הכבוד וההתנשאות אשר לנברא על זולתו כן עודפות לו המקריים ומשא התלאות והמכאובות הנכונים לעומתו. והי' השפלתו שבעתים כי כשהאדם מתנהג בחכמה ודעת יגדלנו ה' וקרנו ירים בכבוד ויתנהו עליון על כל. ובהיפך שבעתים יוקם כמאמר החכם (קהלת א') כי ברוב חכמה רב כעת ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. זאת ראו ובחרו באשר יחפצון

(ה) המשל בזה לשני סוחרים מעיר אחת עוסקים במו"מ אחד. אחד הי' מדרכו לסחור אך במעט הכסף אשר לו ולא חפץ להתעזר בהלואו' ובהקפו'. השני הי' מרבה בסחורה במה שהרבה ללות מכמה אנשים ולקח סחורות הרבה בהקפה ויהי המה בדרך עם סחורתם קדם הסוחר האחד בנסיעתו ונטה ללון באחת האכסנאות. ויולך עגלתו לתוך החצר החיצונה ויתן תבן ומספוא לחמורו והוא לן בבית האכסניא, בשכבו וישמע הבעה"ב קול נהמת דהרות סוסים ושאון מרכבות נוסעים ובאים לעומת שער החצר התחיל לדפוק על משכב הסוחר להקיצו משנתו. ויאמר אליו קום לך חיש מהר אסור חמורך למשוך עגלתך חוצה ופנה מקום לסוחר הבא. כי גדול ורב הוא כבד מאד בסוסים וחמורים מושכים מרכבות טעונו' סחורו' לרוב. ויקם האיש ממשכבו ויצא החוצה ויביט לקראת הבא לדעת מי הוא וירא והציץ בו כי הוא האיש שהרבה מסחריו בהקפותיו הרבים וירע הדבר בעיניו למאד שיהי' מוכרח לסור ממקומו למענו ועכ"ז לא שת לבו לדבר נגדו מאומה וישם לפיו מחסום לימים הקפיהו הנושים בו על דבר הקפותיו עד כי נתנוהו במאסר ויהי כלוא בכבדות ויתיעצו מיודעיו לסבב עבורו על פתחי נדיבים. ויהי בלכתם אל נדיבי העם גם כן סרו אל הסוחר הראשון ויספרו לו את כל התלאה אשר מצאתהו. ויזכור את אשר עשה מלפנים ויען ויאמר הלא קדם ידעתי כי באחריתו יהי' נבל והחל ליתן תודות לה' על כי מעודו שמח בחלקו והסתפק במתן גורלו ולא חמד את שאינו שלו: הנמשל