משלי יעקב קנד

תוך הגוף כמו אדם יושב בבית והסגיר את הגוף סביב בכמה מצות התלויות באברי' החיצונים מצות התלויות בעינים באזנים בפה ולשון ביד ורגל כמו שסדר' בעל ס' חרדים ז"ל, וזה הכל שלא יכנס אל הנשמה שום אבק ועפרורית מהבלי העה"ז. אמנם אחר ההסגר הזה הלא האדם במה שהוא אדם כי אכף עליו פיהו הוא מוכרח לצאת מן המלאכתיות ולעסוק בעסקי העה"ז לאכול ולשתות לישן ולדבר עם ב"א ואז בצאתו החוצה אל עסקי הגוף לא ימלט שלא יתחבר בו אבק זה שהמליצו עליו עונות שאדם דש בעקביו כלו' בצאתו מן עבודתו הקדושה לדרך ארץ א"א שלא יתאבק מעט בעפר ההבלים ועל אופן זה בא ית' וברא תשובה קודם בריאת העולם והכין יום הקדוש הזה לתשובה ולתפלה שינקה האדם את נפשו מזמן לזמן כמו שהבע"ה מכין מכבדות. וזהו והיתה זאת לכם לחקת עולם כלומר חק הכרחי אשר לא יספיק בלעדו לכפר על בני ישראל וגו' אחת בשנה. אבל כאשר ירבו לחטוא לא יספיק להם יום א' לנקות עצמם

כמעשה אמ''צ אשר ישבתם בה לא תעשו וגו' את משפטי תעשו ואת חקותי תשמורו ללכת בהם וגו' ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וגו' ולשון רש"י ז"ל ליתן שמירה ועשי' לחקים ושמירה ועשי' למשפטים וכו'. לבוא אל עומק כוונת הדברים נקדים מאמר המדרש (דברים רבה ג') ד"א שמע ישראל מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל אמרו רבנן למה"ד למלך שקידש מטרונא בשני מרגליות אבדה א' מהם אמר לה מלך אבדת א' שמור השני'. כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע ועשו את העגל אבדו את נעשה א"ל משה אבדתם נעשה שעשיתם את העגל שמרו נשמע הוי שמע ישראל. והמאמר אומר הבינוני אבל יבואר

(קפה) משל דע כי העושה אזהרת מזהיר הנה בעת יענהו שהוא מקבל עליו לעשות כדבריו יהי' המאמר על ב' פנים. פעם ישיב ויאמר אשמע לדבריך ופעם יענה אעשה כדבריך וההבדל בין ב' תשובות אלה כי אם אזהרה זאת היא אזהרת אדוניו שהוא עבד לו מהצורך אליו להשיב ולומר אשמע לדבריך כי אל עצמו לא ישיג שום תועלת מזה אבל בהכרח הוא משועבד לשמוע אל דברי אדוניו אכן אם האזהרה הזאת אזהרת הרופא אל החולה זאת עשה ותחי' ישיב ויאמר כן אעשה כי אם הי' יודע זאת תחלה הי' עושה הדבר מעצמו מבלעדי הרופא והרופא אינו רק כמזכיר עצתו לא שייך אל השומע להשיב אשמע לדבריך שההוראה בזה שלא יעשה המרקחת רק בעבור לשמוע בקול הרופא. הנמשל הוא הדבר בהעם הנבחר אשר בעת מתן תורה היו מזוקקים ככסף מצורפים כזהב עד שהיו כלם במדריגת נביאים כמאמר (דברים ה') פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו'. והיו עומדים על סוד הנפש ועי"כ היו מבינים מעצמם את כל התורה מצד השכל כמאמר אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. וכאמרם ז"ל (יבמות ק"ג) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. לכן השיבו ואמרו נעשה ונשמע הקדימו נעשה לנשמע כהמשיב אל הרופא אבל אח"כ אמרו ונשמע להורות שלמותם לפניו ית' גם כי מעצמם