משלי יעקב יד

(ד) משל שר א' צוה לאשר על ביתו לנסוע לעיר ידוע על יום השוק לקנו' לו איזה חפץ יקר. והזהיר לבל ישוב ריקם לביתו ויהי בבואו העירה התחיל לחקור ולחפש אי' איפוא ימצאנו לקנותו ולא מצא כ"א א' בעיר ביד סוחר א' והסוחר הי' מעלהו בדמים יקרים והאיש ההוא הי' הולך הלוך ושוב שוקד על דלתות הסוחר לישא וליתן עמו ויהי קרוב לגמר המקח נתודע הדבר לסרסור א' ויבקש עילה כי יהי' לו דבר עמהם בענין המו"מ הזה. ובא אל הסוחר לאמר לו הלא ידעת אחי כי גם אנכי כמוך ידעתי מהחסרון והמגרעת הנמצא בהכלי. ועתה אם לא תפייסני ברצי כסף. אלך ואגלהו לאזני הקונה. ויקפוץ ידו מקנותו. וירע הדבר מאוד בעיני הסוחר ויחר אפו. ויאמר צא נבל לא אתן לך כל מאומה. ולא נח לבב הסרסור וילך ויגד להקונה החסרון הנמצא בהכלי והאיש ההוא עם כי מתחלה אחרי שמעו הוסב אחור מלקנותו אולם אחר יום או יומים נחם על לבו כי אין לבוא אל בית השר בלתי אם הכלי אתו. וילך אל הסוחר ונתן דמי הכלי כחפצו. ויהי בשובו לבית השר עם הכלי לא רצה השר לקבלו. כי אמר כבר מצאתי אחר נאה הימנה או אי אפשר בכלי יקר כזה אז חלץ חושים ובא העירה אל הסוחר ואמר לו קח לך כילך. והחזר לי כספי ראה גם ראה מהחסרון אשר מצאתי בו השיב לו הסוחר מה לי ולך מאומה. הלא הוגד לך מראש מהסרסור טרם נתת דמיו ואתה רצית בו וקנית

הנמשל כי מן הנודע הוא שכל תכלית בריאת האדם הי' לכבודו ית' לירא מפניו ולשמור מצותיו כמאמר (ישעי' מ"ג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו'. וחיוב טבע הבריאה הוא להיות האדם ישר נקי מכל חטא והי' כי יחטא ואשם לעבור את פי ה' אחת דתו להחזיר העולם לתוהו ובוהו כי לא על תנאי זה הטבעו אדני ועמודי העולם. שיהי' מעשי ידי יוצר מכעיסים לפניו. ולפי שורת מדת הדין גם תשובה לא תועילנו (כמ"ש החסיד בהקדמתו לשער התשובה) ואלהינו מרחם להיות קורא הדורות מראש. ומרחוק נראה אליו כי רבה רעת האדם מנעוריו ואין אדם שליט ברוחו לעשו' טוב ולא יחטא. לזאת טרם עשה את האדם ראה והכין לו אופן קיומו בארץ בל יפגעו בו הדוברים עליו עתק והוא להתיעץ עם המלאכים ולהמלך עמהם על בריאתו והם יענו לעומתו עתיד הוא לחטוא ואחרי כי יזכירו לפניו מה שבלבם יעשה כחפצו ורצונו ויברא את האדם ועילת הדבר הוא, כי מאז אף כי יחטא האדם ואשם אין מקום לבעל דין לקטרג ולדבר דבר. אם מראש הוכיחו על רעתו והזכירו גנותו לפני השי"ת כי הוא עתיד לחטוא ועכ"ז בראו אלהים. וזהו מאמר הגמרא כיון שהגיע לדור המבול ולדור הפלגה כו' אמר להם הקב"ה ועד זקנה אני הוא אני עשיתי ואני אסבול כלומר הלא קדם ידעתי מגנות האדם וחסרונו ועכ"ז עשיתיו לכן ואני אסבול וזהו מ"ש המדרש בשעה שבא הקב"ה לברוא את האדם נעשו מלאכי השרת כתות כתות חבורות חבורות מהם אמרו יברא מהם אמרו על יברא ועילת הרצון הי' בזה אך למען שיזכירו רעת האדם וחסרונו וע"כ אחר שהזכירו עמד ובראו. וזהו מ"ש מה אתם מדיינים אלו עם אלו כבר נעשה