משלי יעקב קמז

מלא גללין וכל מיני סרוחין והכל מחבקין ומנשקין אותו הורו בזה מפעלות הבורא ית' שנתן דמיונות כוזבות לאדם בכל עת ובכל זמן כפי הצורך אל ישובו של עולם כמאמר חז"ל (שבת קנ"ב א') כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו הבנים אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחרי' וכן הילד בצאתו מרחם אמו והוא מלוכלך ברירין ודמים אז כמה גדולה עליו האהבה מאביו ומאמו לאין ערך וכל אשר יגדל ויזדכך עד אשר יטהר מכל לכלוך תתמעט האהבה אליו עד אשר בהגיע הבן לאמצע שנותיו תהי' באהבה מעט מזעיר וע"פ האמת הי' ראוי להיות בהיפך אשר כל יותר שיגדל הוא ראוי יותר לאהבה בעבור צחצחותו ונקיותו וע"כ תראה כי רק הסכלות מכרחת את אביו ואת אמו לאהוב אותו במדה ומשקל כפי צרכו של הולד ואמר הטעם אל מה אשר הקב"ה מכלכלה טפשות וסכלות. לזה אמר בעון גלליך היא זוהמת הנחש אשר מסבת החטא של אדם הראשון נתחדש גזירה חדשה הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואי אפשר שיתקיים הולד ויתגדל בזולת רחמי מולידיו כי אם לא חטא אדה"ר הי' מתנאי הבריאה שהי' הולד נולד בשלמותו הטוב שלא יצטרך אל מגדלים ואומנים כמו שתהי' לעתיד עתידה אשה שתלד בכל יום ובדין הטיל הקב"ה ההריון והגידול עליהם והוא משוער בפלס ומאזני משפט

(קעה) למשל מי שהזיק את חבירו עד שאין בו יכולת לעשות מלאכתו להתפרנס אז מחויב המזיק לתת לו כפי מחיתו כל ימי שבתו בטל ממלאכתו. ואם יתרפא במקצת ויוכל להתפרנס מעט גם המזיק ימעיט הסך הקצוב שנותן לו בכל יום עד אשר יתרפא מכל וכל ואז לא יתן לו המזיק כל מאומה כי יתפרנס ממלאכתו כמקדם. כן הדבר בהילד הנולד כל זמן אשר זוהמת הנחש קיימת והקללה ארבה עצבונך והרונך קיימת והולד יוצא לעולם כאפרוח חלוש ומזוהם ומרוחק מבני אדם מוטל על אביו ואמו לסבול הזיקו לשאת אותו על שכם ועל כסף יסבלוהו. וכל אשר יגדל ויוכל לעזור את עצמו מעט תתמעט ג"כ מעט הרחמים בלב מולידיו עד אשר יגדל ויהי' לאיש יברכו עליו ברוך שפטרני. וזהו ואומר עד פה תבא כלומר כי לא לעולם תהי' האהבה גדולה כל כך לשאת אותו על שכמם והטעם ופה ישית בגאון גליך ובא באורם בעון גללין כי הם גרמו זאת אל הולד שיהי' מזוהם ואין מהצורך אל המולידים רק להשלים מה שנחסר ממנו על ידם

אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת וגו'. מדרש הה"ד נכונו ללצים שפטים משל למטרונא שנכנסה לפלטון של מלך כיון דחמית מגולבין תלן דחלת (פי' שראתה רצועות ומקלות תולין היתה מפחדת) אמר לה המלך אל תתיראי אלו לעבדים ולשפחות אבל את לאכול ולשתות ולשמוח. כך ששמעו ישראל פרשת נגעים נתיראו אמר להם משה אל תתיראו אלו לעכו"ם אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח שנא' רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנהו. ונמתיק הענין

(קעו) משל לקצב גידל יתום בתוך ביתו והנער הי' חכם מאד מלומד בכמה חכמות. וכאשר הי' ברצון הנער לעסוק בחשבונו'. הי' החצב