משלי יעקב קלג

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו'. מדרש זה שאמר הכתוב (משלי כ"ד) אל תהי עד חנם ברעך והפחות בשפתיך אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו אל תהי עד חנם ברעך זה הקב"ה שנא' רעך ורע אביך אל תעזוב והפחות בשפתיך אמרתם נעשה ונשמע ואח"כ אמרתם אלה אלהיך ישראל וכו' כדכתיב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ובמקום אחר הוסיף המדרש ואמר (דברים רבה ג') לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה ומה הי' אומר מה פום סכור וסגור ממלל א"ר אדא הי' רוה"ק מלמדת זכות לכאן ולכאן לישראל אמרה אל תהי עד חנם ברעך ואח"כ אמרה להקב"ה אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו כו'. הנראה בתכלית כוונת דבריהם ע"ד דמיון

(קנז) משל עשיר א' נתקשר עם בחור מופלג בן טובים והאב התחייב א"ע להלביש בנו במלבושי כבוד ועשה כל מה שהי' ביכלתו והכין לו כמה מלבושים קטנים והי' חסר לו רק בגד עליון א'. פעם פגעו המחותנים זא"ז בחוץ וברחובו' וראה העשיר את פני מחותנו והנם זועפים שאל אותו ויען ויאמר הלא יקרבו ימי משתה בנינו היקרים להכניסם לחופה ואני עוד לא מצאה ידי לעשות בגד עליון ללכת לחופה וישמע העשיר את דבריו וינחם אותו וידבר על לבו לאמר מה בכך אם לתת או לחדול אין נ"מ בדבר וילך לביתו בטוב לב. ויהי כאשר קרבו ימי הנשואין אמר אבי החתן אל מחותנו בא עת דודים לסלק הנדן אלף אדומים אשר כתבת בקשרי התנאים בא ונלך להשליש המרוצה לשנינו להשליש הסך בידו ויען העשיר ויאמר אין נ"מ אם לתת או לא וישמע אבי החתן וימר לו מאד ויאמר אל העשיר ואיך יעלה על הדעת שאין נ"מ אם לתת או לא ויען העשיר ויאמר מדוע אז בדברי הדברים האלה הי' הדברים מקובלים ונכנסו באזניך. וילך האיש במר לבו והי' גונח ואומר הה כי בעבור בגד עליון לבד הפסדתי אלף אדומים ויהי כאשר באו הדברים לפני הב"ד יצא המשפט לא ראוי זה כראוי זה באותו שאין לו יכולת לתת אצלו שייך לומר שאין עכוב בידו אם יתן או לא. משא"כ אתה העשיר שיש בידך לתת ודאי אתה מוכרח לתת. הנמשל כי כבר מבואר ברז"ל (דברים רבה שם בסמוך) שקד משה איך לזכות את ישראל שאמר לו הקב"ה אשר צויתים אמר לפניו רבש"ע אני נצטויתי הם לא נצטוו לא אמרת אלא אנכי ה' אלהיך לא אמרת אני ה' אלהיכם וכו'. והקב"ה אמר הניחה לי ואכלם וגם שהבטחתי אל האבות מה שהבטחתי ואעשה אותך לגוי גדול כל ההבטחות יתקיימו בך כי לא כוונתי רק אותך לבד ולא כוונתי עליהם ומשה הי' יכול לטעון וכי כך היתה הכוונה אצלך בעת הבטחת אל האבות ולא הי' יכול לטעון זאת הטענה כי על ידה יהי' נתפס על טענתו הראשונה כלום אמרת לא יהי' לכם וכו' שלא היתה הכוונה רק לא יהי' לי א"א וישאלנו ית' ג"כ וכי כך היתה כוונתי לכן לא הי' יודע עצה בדבר עד כי נתחבט מרוב צערו בכל זויות הרקיע ויאמר הה מה פום סכור ממלל כו' והי' גונח מאד כי הפסיד בטענתו הראשונה הפסד עצום. אז בא רוה"ק ללמד זכות על ישראל ואמרה להקב"ה אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה