משלי יעקב קכט

מת בלא מלין ולא הי' יכול לצוות לביתו ולא ידע איש את קבורת עשרו וגם היורש ההוא לא ידע אתו מה בבית לימים נאבד אל היורש חפץ ושם פניו לבקש החפץ בחורי עפר וכפיס ומדי חפש מצא מטמון יקר מכסף וזהב ואת החפץ לא מצא וחפר במקום אחר ומצא עוד מטמוני מסתרים עד כי טרם מצא החפץ הנאבד לו מצא כל המטמונים שטמן הבעה"ב ולבסוף מצא החפץ שלו והי' החפץ ההוא יקר בעיניו מאד באמרו כי אך על ידו עשה לו את כל הכבוד הזה. הנמשל הקב"ה נתן מעט סכלות לבני אדם ובעבור זה נפשו משתוקקת יומם ולילה לעמוד על אשר יחסר לו ועי"ז הוא חופש כל חדרי התורה אולי ימצא מה שלבו חפץ ומדי עיונו וחפישתו זוכה ומוצא דברים הרבה ומביט נפלאות מתורתו וזהו יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט

נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשנה כלומר מה שיקרה אל האדם חטא בשוגג הוא לאות כי שגג בכל מצות ה' שלא עשה אותם כמשפט הראוי והנכון לכן לא ישמרו ית' שלא יבא חטא לידו הוא שאמרו רז"ל כיצד צריך אדם להתודות ערב יוה"כ מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד והכוונה מבוארת כמו שאמרנו

(קנ) משל לא' שהי' דרכו לקנות גניבות וגזילות מיד הגנבים והגזלנים. והי' עומד במקום שהגנבים עומדים ומצוים שמה למען אשר בהזדמן להם גזילה ת"י יקנה אותה מהם. פעם הלך אל המקום ההוא ומדי עברו פגעו בו המשודדים ולקחו ממנו כל אשר לו הי' מתודה ובוכה לאמר מי גרם לי זאת היא מה שעמדתי על דרך רע לכן עלתה לי כך. הנמשל כבר נאמר (תהלים קכ"ה) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים בתנאי למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם. כלומר שלא יתערב זר במעשיהם הטובים

ושחט את בן הבקר וגו' והקטיר הכהן את הכל המזבחה וגו' ואם מן הצאן וגו' והקריב הכהן והקטיר וגו'. ובמדרש נאמר הקרבה בצאן ולא נאמר בשור כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים דברים שאינם ראוים ואביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה לגבי מזבח והרני עמו ברחמים ומקבלני בתשוב' לכך נאמר הקרבה בצאן ולא נאמר בשור. ונבוא אל הביאו' כי זה הכלל שעיקר התשובה מן האדם הוא העצב והדאגה על חליו כי היה בסכנה עצומה ומשתדל מעתה באמצעים העלולים לרפאות ולהצילו מרעתו. וזה ונרצה לו לכפר עליו כלומר הסליחה תהיה לפי גודל תשוקתו והשתדלותו אל הרפואה

(קנא) משל לעשיר שהיה עושה משא ומתן שלו ע"י שלוחים. ויקר מקרה של המשולחים כי פשעו במשמרת הסחורה ונגנב מהם כל סחורתם ויראו מאד לשור לביתם כי איך יעמדו לפני הסוחר. והשתדלו והרבו תחנה ובקשה שיתפשר עמהם כמה יתנו לו בעד ההיזק ויתפשר עמהם א' למאה. למשל הסחורה היתה בערך שלשים אלף ויתפשר שיתנו לו ג' מאות זהובים. אבל גם זאת היתה יותר מיכלתם ועשה להם חנינה שיתנו לו סך זה מעט מעט היינו בכל שבוע יתנו לו ג' זהובים. ואחד מהם היה דל מאד ונזדמן לו שבוע שלא הביא בידו רק ב' זהו' והי' מבקש את פני הסוחר שיקבלם ממנו כי באו לידו בקושי גדול וגם המה יותר