משלי יעקב קכז

(קמה) משל לעני שקנה עז והביא אותה לביתו ואשתו העני' נתמלאה שמחה וגיל כי יהי' לה חלב לפרנס בניה האומללים ותמהר ותקח כדה על ידה ותלך לחלוב העז ולא נתנה חלב מאומה ונהפכה שמחתה לאבל והתחילה מיללת עליו. ויאמר לה בעלה הלא בהכרח להמתין מעט להכניסה לדיר לתת לה תבן ומספוא אח"כ תוכל לחלוב בטח: הנמשל כי המה אומרים למה צמנו ולא ראית וגו' מה פעלנו עם הצום ע"ז הוא משיב הן ביום צומכם תבקשו תיכף למצוא חפצכם התעכבו נא ואראה מה פעל התענית בכם וכי תשובון מאון הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו' הלא פרוס לרעב לחמך וגו'

(קמו) והמשל בזה בן כפר בא לדור במלון א' ויהי בלילה הלכו בהמותיו על שדה תבואות. וצוה השר לקחת אותם אל הדיר שלו וילך הכפרי וישאל מפי שכניו מה לעשות בזה לפייס את השר ויספר לו לאמר כבר קרה כן לפלוני ויקח בידו מנחה מיני מגדים ויביאם לבית השר ובזה הוציא את שלו מתחת ידו וילך גם הוא ויקח מנחה ויבא אל בית השר. והשר לא הי' אז בביתו הניח המתנה על השלחן והלך אל הדיר ולקח בהמותיו אח"כ נתודע הדבר אל השר ויקצוף עליו מאד כי האויל הזה לא ביקש מאומה מאת פני השר ולא התחנן לו גם פניו לא ראה והעיקר הוא הבקשה והתחנונים אשר ידבר רש והבן

ועוד נוכל לדמות על מאמר הנביא (ישעי' נ"ח) הכזה יהי' צום אבחרהו וגו'

(קמז) משל לתינוק רוכב על המקל ברחוב ואביו מבקשו לאמר חדל בני ממעשים האלה והא לך ג' גדולים ומה לך לשטות זה וביום מחר נתן לו ג"כ ג' גדולים בקחתו המקל לרכוב. פעם נסע אביו למרחקים על זמן רב והנער הי' עושה מעשהו באין מוחה בידו ובכל יום אשר לא עשה סכלות כזאת כתב על הפנקס שמגיע לו מאביו ג' גדולים. וירבו הימים ואביו בא לביתו בא לפניו עם פנקס ותבע אותו בעד כל פעם ג"ג ויאמר לו אביו וכי אפשר בידי לתת לך בעד כל פעם ג"ג השיב הנער ואמר דע אבי הלא לאמונה כי אני מזלזל המקח כנגדך כי רק בעבורך אעשה זאת לעזוב מקלי בעבור ג"ג אבל אצל איש אחר הייתי דורש עשרים בעד כל פעם וכשמוע אביו את דבריו חרה אפו ואמר לו נבל כאשר היית נער ורך הייתי מפייסך שלא תעשה שטות כזה והיום אשר כבר נהיית לאיש גם אם יתנו לך כל כסף שבעולם אין לך לעשות זאת ואתה נבל תבקש עוד שכר על שלא עשית נבלותך: הנמשל זה עצמו תשובת הכתוב על שאלתם למה צמנו וגו' השיב ואמר הן ביום צומכם תמצאו חפצכם אמר כמתפלא וכי דבר חפץ הוא בידם לבקש שכר על העדר העסק בדברים הבהמים הכזה צום אבחרהו וגו' ר"ל גם התענית מצד עצמו אינו תענית אם אינו פועל סגולתו וכמו שכתב הרב המורה ז"ל (בל"ב משלישי) כי ענינים כאלה (גם התענית גם הקרבנות) הם מעשים הבלתי מכוונים לעצמם והם אך תחבולה לבוא על ידם אל הכונה הראשונה וגו'. וכמאמר (שמואל א' ט"ו