משלי יעקב קכד

שאתם מתפללים שיכנסו דברי תורה בתוך מעיכם בקשו שיצאו דברי הבלים מתוך מעיכם ממש כמו שביארנו

המורם מדברינו כי כל כבדת שמירת התורה הוא שבירת התאוה היינו הסור מרע והיא המיגעת את האדם אשר הורגל בהם מנעוריו וקשה לו אח"כ לפרוש מהם. אמנם חלק ועשה טוב הוא דבר שנאמר עליו הבא לטהר מסייעים אותו וא"כ ר' אבוהו ברוחב לבבו ראה את זאת ויוכח לאמר כל אלין דאבוהו ואני אמרתי לריק יגעתי כו'

(קמ) המשל בזה לא' שנשרף ביתו והשכנים עשו את המקום הזה מקום זבל ואשפתות. לאחר ימים מצא הנשרף הזה חן בעיני שר העיר לבנות לו חומה גבוה וארמון מפואר ואמר אליו כי ישתדל תחלה לראות שיהי' קרקע הבית נקי להוליך מעל פניו הזבל והאשפה שנזרק שמה והאיש הזה הרבה בהוצאות והפסיד כל הנשאר לו אשר מוצל מאש על הוצאות נקיון קרקע ביתו ואחרי כי הי' נקי ואחרי חלץ עציו ואבניו שלח השר את כל הצורך לבנין החומה ושלח בעלי מלאכות ויבן לו חומה נשגבה. לימים שמע השר את האיש מתפאר בפני אנשים לאמר שהוא בנה את הבית הזה בשותפות עם השר בא אליו השר ואמר לו שמעתי עליך שאתה מתפאר שהיית עמי בשותפות בבנין החומה א"כ הראני נא חלקך מה שנתת להרכבת הבנין והראני חלקי מה שנתתי אני. ויוציא מתוך חיקו חשבון ארוך כתוב על גליון גדול כך וכך עגלות אשפה פניתי מעל מקום הזה וכמה עגלות עצים רקבים ואבנים ויאמר אליו השר סכל מי חייב לך בדבר הלא לא הוצאת כ"א מה שהכנסת כי אתה בעצמך היית הזורק האשפה אבל הארמון בכללו הוא רק שלי. הנמשל כן ממש הזולת מבני אדם מעריך א"ע כי ראוי הוא לשכר מאת הקב"ה כי כמה הוצאות וכמה יגיעות הי' לו עד כי שלל מקרבו התאות ועשה את עצמו נקי מכל האשפות החמדות המדומות אמנם האלקי הזה ר' אבוהו ע"ה שיער את זאת בנפשו מדוע יחויב אליו שכר על ענין כזה אחר שהאדם בעצמו התגאל תחלה בהבל הזה וזהו שהתפלא ואמר כל אלין דאבוהו ואני אמרתי לריק יגעתי כלומר כל יגיעתי לא היה כ"א לטהר א"ע שאהי' נשאר ריקם ממה שהכנסתי וזהו ולתוהו והבל כחי כליתי ר"ל הייתי צריך ליגיעות לנקות עצמי מההבלים שנסתבכו בי בראשונה וא"כ ע"ז לא מגיע שום שכר ואם על סוג ועשה טוב הלא הוא של הקב"ה כנ"ל. וזהו אכן משפטי היינו משפט העשה טוב שקיימתי הלא הוא את אלקי והכל ממנו

ובזה נבין מה שאמרו ז"ל (סוכה נ"ב) לעתיד מביא הקב"ה ליצה"ר ושחטו בפני הרשעים ובפני הצדיקים הצדיקים נדמה להם כהר וכו' הללו בוכים והללו בוכים כו' איך יכולנו לכבוש הר גדול כזה. אשר לכאורה לא ידענו מה מקום הצדיקים לבכות אחר אשר עכ"ז כבשו אותו. א"כ מעתה ראוים הם לשמוח שמחה גדולה ולא לבכות. אבל לדברינו יתכן כי הנה כל החלק האדם בשמירת התורה מה שהוא מתייגע בו הוא רק הסור מרע והקב"ה בחסדו הוא גומל את האדם על החלק הזה. ולכן לעתיד שהקב"ה מראה אותנו היצה"ר כהר