משלי יעקב קכג

הנביא בשם ה' עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי לאמר כי נקל מאד ללכת בדרכי התורה כי כל דרכי' דרכי נועם ונתיבותי' שלום ומלבד זאת גם החושים הגסים יגידו כי העבודה תכבד מאד אצל עובדי' עד שאמרו רז"ל במדרש (ב"ר פ"ט) על מאמר ושם ינוחו יגיעי כח. מפני מה עזרה מיתה על הצדיקים אלא כל זמן שהם חיים נלחמים עם יצרם וכיון שהם מתים יניחו מעבודתם. אבל ביאור הדברים ע"פ דמיון

(קלט) משל לעני א' שהי' לו קרוב עשיר גדול והעשיר הי' צריך לעשות חתונה לבנו ובאין ספק סעודה גדולה כזאת צריכה הכנה. העני הזה אמר בלבו הלא גם אנכי אקרא אל שלחן דודי א"כ אכין א"ע לבלי לאכול בביתי מאומה. וע"ד שהמליצו באתרא דליעול ירקא ליעול בשרא וכורא והי' יושב בתענית שני ימים למען הרעיב א"ע ויוכל אח"כ להתעדן בדשן המטעמים הערבים. ויהי ביום השני לעת ערב ויתעלף מאד וישקף בעד חלון ביתו אם התחילו המשרתים ללכת אל הנגידים להזמינם אל הסעודה וירא את המשרתים כלם חלפו עברו לפני פתח ביתו ואותו עזבו. וימר לו מאד ויאמר לאשתו העני' כי תתן לפניו לאכול מאשר אתה בבית ותתן לפניו לחם ובצלים וצנון הרבה ולא הי' שריד ביום רעבונו ואחר אכלו את כל אלה בא אליו משרתו של דודו ואמר הנה אדוני מבקש את פניך לבוא אליו על יום חתונתו ושמחת לבו וילך במר נפשו. ויהי כי הסב על השלחן ונתנו תחלה דגים ולא מצא טעם בהדגים מאומה כמשפט להיות נפש שבעה תבוס נופת. ואח"כ הביאו על השלחן צלי ורוטב ויהי כי לקח אל פיו כף א' רוטב בעודו חם. הנה מבטנו יורישנו המרירות של הבצלים והצנון והי' מוטעם לו המאכל הנכבד הזה למר ולחומץ והי' אצלו כמו שער בנפשו וישב כן בכל הסעודה ולא אכל מאומה מכל המאכלים הערבים האלה. ויהי אחרי הסעודה והקרואים הולכים לביתם וישמע את קול האנשים כמה הם מפליגים להלל הסעודה הגדולה הזאת בנועם המאכלים הערבים והמשקים היקרים ויענה ויאמר בשחוק הלא התל תהתלו כי גם אנכי טעמתי מהם והיו כלם בפי כמרורים ויהי הם מתפלאים עליו איך אפשר לגנות סעודה יקרה כזאת ענה א' מהם ואמר אנכי אגיד לכם כי אנכי ראיתיו שאכל תחלה הרבה ירקות חמוצים ומרים טרם שהלך אל הסעודה וא"כ שוב לא אפשר אליו לטעום טעם טוב בהמאכלים אם עוד מתחולל בקרבו המרירות. הנמשל כי באמת הקב"ה הזמין אותנו אל תורה ומצות כלם אהובים כלם נעימים ומתוקים מדבש רק יהי' מוחשים במתיקתם אל הבא אליהם בנפש טהורה בלב טהור ורוח נכון לא כן אותו שכבר שבעה לה נפשו מן המרורים מן הבלי תאות הרעות א"כ גם כי יבוא פעם אל התורה איך איפוא יטעום לו טעם מתיקתה הלא התורה דבריה תאמר בהיפך מכל אשר יתאוה הוא ויאמר א"כ כי התורה רעה ומרה. וזהו הוי האומרים לרע טוב היינו שאמרו תחלה על הרע שהוא טוב ומלאו את מעיהם מרמה ותוך. א"כ יחויב לאמר ולטוב רע שמים מר למתוק וממילא המתוק למר. וכבר המליצו ע"ז במדרש (מובא בתוס' כתובות ק"ד א' ד"ה לא) אמר הקב"ה עד שאתם