משלי יעקב קכב

להתמשכן. וזהו צחו' לשונם ז"ל אלה פקודי המשכן. ר"ל ממה שאנו רואים ספור ומנין המשכן שהי' אך למותר לספר ערכו ומשקלו אם לא כי מכבר דאג שעתיד להתמשכן וכו' אשר מטעם זה פרט הכתוב (ירמי' נ"ב) ג"כ משקל הבית כלו בעת נמסר ליד נבוכדנצר והבן

ויביאו את המשכן אל משה. מדרש ר' תנחומא ב"א פתח לרקמו' תובל למלך כו'. מה לרקמו' זה המשכן שהוא מצויר מהו תובל למלך זה משה שנקרא מלך תובל שהביאו לו המשכן בתולו' אלו ישראל כו' מובאו' לך שביום שנגמר המשכן הביאוהו אצלו ע"כ

(קלח) המשל בזה למלך שבא לעיר אשר אנשיה עניים ודלים ותשורה אין בידם להביא לפני המלך ויהי בתוכם עשיר א' ישר וטוב לב אשר יש לו כח לעמוד בהיכל מלך מפני חשיביתו גם להקריב אשכר כמשפט לקבל פני המלך. אך מפאת ישרו וטובו רצה לזכות את כלם מה עשה צוה עליהם לעשות כלי נחמד מאד מורכב מחלקים רבים וכל חלק הי' צריך בעל מלאכה אחר אשר לזהב לזהב אשר לכסף לכסף עד אשר בכל חלקיו ופרקיו יהי' לכל בעל מלאכה חלק בו איש לא נעדר ובכלות מלאכתו הביאו לפני המלך ורמז לכל בעלי המלאכות שילכו אחריו ויהי כבואו לפניו עם הכלי הי' המלך משתעשע מאד במלאכת כל פרקיו והרכבתו א' אל א'. ושאל אותו על כל דבר ודבר מי עשה את זה ומי עשה את זה וקרא אליהם איש למלאכתו אשר עשה והי' מראה את המלך לאמר זה עשה חלק זה וזה חלק זה עד שהביא כל אנשי העיר לפני המלך. הנמשל מבואר לרקמות תובל למלך כו' בתולות אחרי' רעותי' אלו ישראל שהם רעיו של הקב"ה לאמר אשר תכלית הדבר מה שהי' המשכן מובא אל משה הי' אך למען אשר יבואו בני ישראל עמו אשר כל או"א הובא והעלה חן לפני המלך מפאת חן מלאכתו שכל א' עסק בחלקי הרכבתו אשר ע"כ הי' ההכרח אשר כל א' יביא חלקו אל משה בעת שהקימו המשכן ולא הי' די שיבחרו להם אחד דהיינו בצלאל שהי' ראש לכל החרשים והבונים בנין הנבחר הזה כי הוא סיבב עליהם שיעלה חן כלם ע"י המשכן

מדרש ד"א ויביאו את המשכן הה"ד עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון כו' מעשה בר' אבוהו שהי' מסתלק מן העולם ורואה כל הטוב שמתוקן לו לעוה"ב התחיל שמח ואמר כל אלין דאבוהו ואני אמרתי לריק יגעתי לתוהו והבל כחי כליתי וגו' (ישעי' מ"ט) הוי ותשחק ליום אחרון ע"כ. הנה באין ספק לא בשפתי מרמה נאמרו הדברים כ"א באמת וא"כ יפלא מאד הכי לא ידע בעצמו רובי תורתו שלמד ומעשיו הטובים שעשה ובאין ספק האמין ג"כ כי נאמן בעל מלאכתו שישלם שכר פעולתו. ולבוא אל הענין נבאר תחלה ענין גדול אשר מצינו בתנ"ך כמה מאמרים המכחישים זה את זה בדבר שמירת התורה והמצות. בתורה (פ' חקת) זאת. התורה אדם כי ימות באהל ובמדרש (ברכות ס"ג) אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ובמקום אחר אמר ההיפך (פ' נצבים) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. וכן אמר הנביא