משלי יעקב קכ

אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח אם קיימת מצות לולב שנקרא נעים הרי אתה מבושר שנצחת לאוה"ע שנאמר נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם. הנה פה מבוארים דברינו עוד יותר

(קלד) והמשל בזה לעני שלקח איזה חפץ מאת עשיר ונתן לו בזול והניח החפץ בידו עד אשר יביא לו המעות. ויהי בלכתו לביתו פגע א' מאוהביו ויספר לאמר הלא תדע ידידי שלקחתי חפץ פ' בזול מאד אבל הנחתיו ביד העשיר ואני דואג שלא יחזור בו. ויענה ויאמר לו סכל הלא העשיר בודאי לא ישקר ולא ינחם רק אתה לא תשקר מלשלם לו כי כאשר לא תשלם לו ודאי יתבטל המקח. וזהו ממש מאמר דהע"ה אם תקיים מצות לולב כו' אתה מבושר שנצחת והטעם כי נעימות בימינך נצח. כלומר המצוה תגין עליך שתהי' ימינך נאמנת לנצח שלא לשנות מעשיך הטובים בכל השנה ומאת הקב"ה ודאי לא תהי' המניעה כי נצח ישראל לא ישקר כו'. ונחזור למאמר המדרש מי הכריחו לעקור הכתוב מפשוטו לעשות ממלת משכן משכון. אמנם נבין הענין ע"פ דמיון

(קלה) משל לעשיר א' שהי' לו בת יחידית. וראה נער הגון אצל עני א' ויטב בעיניו להתקשר עמו לתת לו בתו. ויהי בכתיבת התנאים ויאמר העני שיתן העשיר בטחון על קיום ההתקשרו' והעשיר לא שאל כן מאת אבי הבן כי לא יעלה כזאת על הלב שיהי' הצורך לקחת בטחון מן העני שלא יחזור בו. ויהי' בתתו כסף הבטחון ערך עשרים אדומים ליד שליש וירא א' הבלתי יודע מה נעשה ביניהם וחשב שזהו שנותן ליד השליש הוא נדן בתו ויתפלא מאד ויאמר עשיר גדול כמוהו לא יתן לבתו נדן כ"א כעשרים אדומים ויאמרו לו לאמר אין הכסף הזה כ"א בטחון מאת העשיר שלא יחזור בו. ויאמר אם הדבר כן למה לא יתן גם הצד השני. ויענו אותו סכל מה עולה על דעתך שיחזור העני מי הוא שיעזוב טובה נפלאה כזאת. לימים חזר בו העני מן ההתקשרו' הזה ויתמהו כלם איש לרעהו לאמר כמה העזנו פנינו נגד העשיר שיתן משכון לקיום הדבר להיו' הקשר אמיץ ועל העני לא עלה על לב א' שיחזור בו ואיך עתה הי' להיפך: הנמשל מי שרואה חשבון המשכן אשר לפי כבודו ית' הי' הראוי שלא יהי' ערך ומספר למלאכת המשכן בשכבר גינו ז"ל את ישראל בזמן שיש להם מספר כ"ש משכן כבודו ית'. לזה מתנצל הכתוב ואומר אלה פקודי המשכן לאמר זה אינו כ"א לפי שעה לבטחון על העתיד למקדש שלמעלה שאז יהי' מבלי ערך. וזהו משכן העדו' וכמאמר המדרש עדו' הוא שיש סליחה לישראל והוא רק משכון על קיום ההבטחה. אבל אצלנו לא ביקש הקב"ה מאומה כי לא עלתה על רוח שנשוב מאחריו כמאמר היעזוב מצור שדי וגו'. ועתה נהי' להיפך כי שבנו מאחרי ה'. וזהו שהתפלא הכתוב ואמר חבול חבלנו לך כלומר אנחנו לקחנו משכון מאתך ולא אתה מאתנו ועתה נתהפך הדבר ולא שמרנו את המצוה כו'. או יאמר על דמיון א'

(קלו) משל לשני בני אדם שעשו שידוך ביניהם. א' הי' בעל מלאכה שלא הי' שום אדם יכול לעשות' בלתי הוא לבדו. והב' הי' לו בחנותו