משלי יעקב קיט

ביום הראשון. ר' ברכי' בשם ר' לוי אמר בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון הרי אני נגלה לכם ראשון ופורע לכם מן הראשון זה עשו הרשע ובונה לכם ראשון זה בית המקדש וכו'. ולבוא אל ביאור המאמרים נקדים עוד דבריהם ז"ל (שם) אמר ר' אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדין ולית אנן יודעין מאן נצח אלא מאן דנסיב באיין (פי' כידון) בידי' אנן יודעין דהוא נצח. כך אומות העולם באים ומקטרגים לפני הקב"ה בראש השנה ולית אנן יודעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהון ואתרוגיהון בידיהון אנו יודעין דישראל היו נוצחין. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם ולקחתם לכם ביום הראשון. והדבר פלאי וכי המצות נתנו להתפאר בהן. ומה לנו אם אין אנו יודעין מי היו הנוצחים די לנו האמת שמובטחים אנחנו כשם שאדם הראשון נידון בראש השנה ויצא בדימוס גם אנו יצאנו בדימוס. אבל הנה לדעתי כוונו ז"ל בזה לאמת לנו הטובה שגמלנו הקב"ה והפך לנו את הדין לרחמים להטיב לנו מראשית השנה ועד אחרית השנה. אך הם ז''ל רצו לבאר עוד כי הדבר תלוי בצדקותינו ובמעשינו של השנה כולה כאשר זכרו ז"ל (ראש השנה י"ז) הרי שהיו ישראל בראש השנה צדיקים ופסקו להם הרבה גשמים כו' עד הקב"ה מורידן במדבריות ולכן חייבה החכמה העליונה לצוות עלינו מצות הד' מינים בראשית השנה למען היות ניר לזרוע לצדקה מראשיתה עד אחריתה

(קלג) המשל בזה לא' שהרחיק נדוד. ויהי הוא בא אל בית עשיר א' והי' כמה שנים. ויהי ברצותו לשוב לביתו נתן לו בעליו את כל המשכורת של משך הזמן ההוא וילך לו בחוץ לבקש עגלה ובתוך כך אבד את כל כספו ויתמרמר מאד בבכי ויזעק זעקה גדולה ויחמול עליו בעליו וילך ויחפש בכל שערי העיר עד שנתוודע אליו שהוא אצל בליעל א' וישתדל בכל מאמצי כחו עד כי השיב לו הכסף אז אמר אליו בעליו הלא ראית בעיניך כמה עמלה נפשי להפיק טובתך אבל עכ"ז מפחד אני עליך עד בואך לביתך כי רב ממך הדרך פן תשכב ותרדם ויבוזו זרים ויקחו חילך או תאבד אותו ותהי' יגיעתי לריק לכן ראה נא למסור הכסף ליד בטוח גדול והוא ימסור אותם בעצמו לאשתך. הנמשל כי הנה הקב"ה עושה עמנו כחסדו והופך לנו מדת הדין לרחמים גדולים ומדאגה אולי במשך הזמן נשוב ללכת בדרכים הראשונים ונאבד חליל' את כל הטוב ההוא צוה אותנו הקב"ה מצוה זאת. והמתחיל במצוה אומרים לו גמור היינו מן השמים יסייעו אותו וכמאמר החכם כל התחלה היא יותר מחצי'. וכבר מבואר בדברי רבותינו ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו וכמאמר (איוב ח') והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד וזה מאמר המדרש אוה"ע באים ומקטרגי' בר"ה ולית אנן יודעין מאן נצח כלומר אף שנצחנו זה עתה. עכ"ז אין הדבר בטוח בידינו פן יגרום החטא אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהון בידיהון אנו יודעין דישראל היו נוצחים כלומר בתחלת השנה העמיס אותנו במצות חדשות בלולב ואתרוג ומצות סוכה וכל אלה לסקל לנו המסילה ולכונן פעמינו אל המסילה הישרה בראשית השנה ואחרי' כל אדם ימשוך עד מועד צאתה וזהו ג"כ מה שסיימו ז"ל שם הוא שאמר דוד (תהלים ט"ז) תודיעני אורח