משלי יעקב קטו

וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו'. הנראה בכוונת המאמר עם דברי המדרש ויחל משמע לשון תלוי (פי' מתיקות) חלי מרירותן של ישראל וריפא אותם ר"ל לא ששאל למחול עונם אבל שאל להמתיק מרירותן ולעילה זאת הפליג משרע"ה לספר גודל הרע הנמצא בהם ע"ד דמיון

(קכז) משל לשני אנשים שהיו מהלכים יחד מעיר לעיר לסבב על הפתחים והי' אחד מהם חולה גדול נגוע ומוכה בכל אבריו ובכל מקום שבאו הי' הבריא מזהיר אותו להתאמץ בכל כחו להעלים מחלהו שלא יהיו כלם מובדלים ממנו ולא יתנוהו לבא אל שום בית. פעם ויהיו בדרך במלון והי' שם רופא גדול ויאמר הבריא אל החולה עתה הנה העת להראות נגעי בשרך ולגלות כל מכאוביך למען יהיו מוחשים אל עיני הרופא ובכל אשר תרבה לספר לפניו גודל כאבך כן תגדל רפואתך. הנמשל מובן כי זה ממש צחות לשונו אנא חטא העם הזה חטאה גדולה היינו נפגמו וקלקלו בנפשותם מאד בחטא גדול וצריכים עליו רפואה גדולה לתקנם בלב טהור ורוח נכון

עוד ביאור ע"ז עם ביאורנו בקול יעקב מדרשם ז"ל ויחל משה שנים עמדו כנגד מדה"ד והא' משה שנאמר עמד בפרץ לפניו עמד במקום הפורץ שדחה את השטן ועמד במקומו וכיון שאמר משה אנא חטא וגו' נסתלקו כל המקטריגים ואמרו מה לנו לקטרג מוטב שיקטרג משה בעצמו. ואמרנו שם כי ע"י שהתחיל משה בעצמו להגדיל החטא ותפס אומנתו לשעה ועמד במקומו וטען טענתו של שטן הנה עי"ז דחה אותו והניח מלקטרג עוד. וזהו עמד במקום הפורץ כלומר לעשות מעשיו. וההבדל בזה אם יקטרג הוא או הוא. דע כי הדבר תלוי בתנועת המספר אם הוא מציע דבריו בתנועות של קטגורים או שהוא מספר ע"ד המתאונן ואומר הה מה נזדמן לידי

(קכח) משל לא' שהלביש את בנו מלבוש יקר מאד ויהי בצאתו החוצה ויקר מקרה שהלך סמוך לרקק מים ונפל לתוכו והשפית את לבושו הנה כאשר יבוא בעצמו אל אביו ויתאונן ויאמר אוי לי כי נפלתי למקום טיט ונתקלקל לבושי הנחמד והוא בשגגה הלא ודאי יחמול האב עליו וינחמהו וידבר על לבו אל תירא בני כי אנכי אטהרנו לא כן אם יבוא איש אחר ויספר לאביו לא ראית מה עשה בנך הלא הלך במקום חמר וקלקל כל בגדיו הלא הי' הבעיר כאש חמתו על הבן ההוא. והן זאת הית' עצת משה ע"ה כי השתדל לדחות את השטן במה שעמד במקומו לטעון טענותיו והיתרון בזה כי הוא הי' עושה בזה תנועות אחרות לא כתנועות המקטרג. וזהו ששאל והתאונן אנא חטא העם הזה חטאה גדולה והבן

ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים וגו'. ילקוט מפני מה לוחות הראשונים מעשי שמים והשניות מעשי ידי אדם

(קכט) המשל בזה לסוחר שהי' עוש' מסחרו תמיד ע"י משולח והמשולח הי' נאמן רוח מאד ויהי אחרי מות המשולח הזה לקח משולח אחר והי' מהיר בעסקיו. אך בלתי נאמן כמו הראשון רק מצד ההכרח לקח אותו