משלי יעקב קטז

אותו כי אמר גם כי יגנוב הרבה עכ"ז אולי ירויח גם בעבורי ויאמר אליו שילך אל הסופר לכתוב כתב התעודה אשר ביניהם ואמר לו כי כאשר תבוא עם הכתב אחתמהו ואתן ידי עליו באחרונ'. התחיל האיש מתמי' לאמר למה אגרע אנכי מהראשון שכתבת וחתמת הכל בעצמך. ויאמר לו הלא תדע ההבדל כי הראשון הייתי יודע בו שכל פעולתו יהי' לי לבדי ע"כ כתבתי מכתב התקשרות בעצמי אבל אתה הלא מה שתרויח תגנוב ותבוז לך אך מאשר לך תאציל מעט גם בעבורי אחר אשר תשבע ותותיר. לכן גם הכתב יהי' כך אתה תכין הכתב וידי תהי' עליו באחרונ'. הנמשל הוא כי בלוחות הראשונות פסקה זוהמתן וא"כ ודאי הית' כל עבודתם רק לשמו ית'. לכן הלוחות מעשי שמים לא כן האחרונות אשר אז התערב בתוכן הזוהמא עוד הפעם ונפלו ממדרגתם ולא יכלו ללמוד התורה אך לשמה בלתי כי מתוך שלא לשמה יבאו לשמה וא"כ הנה המה הראשונים בפעולת התור' והמצוה היינו שלומדים תחל' ע"מ לקבל פרס לכן צדקו דברי המאמר פסל לך היינו להנאתך ובאחרונ' הרי כתב ידי והבן

פרשת ויקהל

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם שבת שבתון לה'. ילקוט אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת בשבת ומכאן אמרו משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח כו'. ונתבונן על מה שהפליג הכתוב בענין השבתות וימים טובים בין לשבח בין להיפך נזכרים הם יותר משאר המעשים לשבח זכור ושמור אשר לא נמצא כלשון הזה בכל המצות וכן להיפך בהעדר שמירתה הפליג הכתוב ואמר (ישעי' א') חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשוא

(קל) המשל בזה לעשיר א' שהי' לו כמה בנים וכלם חולים ולקח רופא אל ביתו למען ישקוד תמיד בהצלתם ואהב את הרופא מאד אך כל זה הי' בזמן שהבנים קבלו הרפואות אשר נתן להם הרופא פעם נפלו במחלה מסוכנת עד מאד והרופא נתן להם רפואות אבל לא רצו לקחת וכאשר ראה האב כי רע ומר מאד הבנים מסוכנים ורפואות לא רצו לקבל הביט בפני הרופא בפנים זועפות וישאלהו הרופא לאמר אדוני מה לך עלי אם בניך מרחיקים את הסמים אשר אני נותן להם ויענה ויאמר לו הלא עכ"ז על ידך נכפל יגוני ואנחתי כי אלו לא הי' אצלי רופא שיוכל לשקוד ברפואתם בהכרח הייתי מתייאש מהם אמנם עתה כי אביט לפני רופא חכם כמוך אשר רפואתם נקלה לבוא ע"י מעט צרי שנתת לפניהם לכן עלי לבי דוי יתר מאד. הנמשל כי הקב"ה נתן לנו שבתות ומועדים רפאות נפשותינו מכל מחלה ומכל אשם הנזדמן בימי החול ע"י עסקים שונים וכאשר הוא רואה כי אין ברצונם לקחת רפואת תעלה הוא קובל ואומר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח היינו לא שהימים עצמם היו לטורח רק ע"י הימים האלה העלולים לרפאות את שברם. ואינם חפצים ברפואתם היו לטורח ונלאתי נשוא וכנ"ל במשל